אני בוכה כשיש לי כל כך הרבה מילים שרוצות לצאת החוצה ואני לא נותנת להם.

אני על סף דמעות אבל אני יודעת שאם אני הוציא עוד אות אחת מהפה הדמעות יזלגו ויחשפו,

הם יחשפו אותי.

אל תתני לאף אחד להתקרב אלייך, הם ידעו את החיסרונות שלך וישתמשו בזה עלייך.

כן בגלל זה אני הכלבה שיורדת על כולם, כן האלו הן המגננות שלי.

תאמין לי שאני עוצרת את עצמי, כל כך הרבה.

כל המילים שרוצות לצאת ולחשוף אותי, אני לא אתן להם.

גם לא לדמעות.

''למה את קרה תמיד ?''

''למה את לא מראה רגשות''

''קשה לי איתך''

תתרגל.

ותפסיקו להגיד לי שאני צריכה להיפתח, זה רק יותר מעצבן אותי

''תתקשרי אליי מתי שאת רוצה. גם אם זה בשביל לבכות''

אני לא בוכה, לפחות לא מול אנשים.