http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=765590my getaway placeheCopyright 2026 אולי, לולה. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=765590http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=765590&blogcode=14913020<div align="right" dir="rtl">הזמן בנינו נהיה יותר טובלא יודעת איך.אולי הבנתי שאני לא אוהב מישהו אחר כמו שאני אוהבת אותו,אולי הפנמתי שאני לא מסוגלת להשיג את רן, או כרגע אף אחד אחר,אולי הגעתי למן אושר פנימי שכזה ואני לא רוצה להרוס אותו.השבוע האחרון היה כל כך טוב ממה שאנחנו רגילים. לא רציתי שהוא ייעזוב, לא רציתי שזה ייגמר, אבל אני מתחילה להרגיש כאילו הוא נגמר.אחרי סקס לא טוב שהיה לנו, לקחנו סוג של הפסקה... לא נפגשנו ולא דיברנו. ספק כעסנו אחד על השנייה, ספק נמאס לנו אחד מהשנייה. לא דיברנו, ואז חזרנו לדבר. אני אפילו לא זוכרת איך. אני רק זוכרת ששכבנו פעמיים והיה טוב. וככה איכשהו הכל נהיה טוב.אבא שלו עזב את הבית, כלומר סופית. אז אני מנסה להיות יותר נחמדה וסבלנית אליו. נראלי שזה מצליח.אני נהנת בחברתו יותר מפעם, בתקופה "האפלה" שלנו. בכל זאת, לא קל לשמור על שלוש שנים של זוגיות. ושוב עולות לי המחשבות של, אולי ניפרד? אולי זה מספיק?אבל אני לא מצליחה לראות אותנו בנפרד. הוא הפך להיות חלק ממני וקשה לי כל כך לשחרר. לפחות לא עכשיו, למשוך את זה כמה שיותר, גם אם זה מרגיש כבר כמו מסטיק לעוס יותר מידי זמן.</div>Thu, 10 Aug 2017 04:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (אולי, לולה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=765590&blogcode=14913020http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=765590&blog=14913020http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=765590&blogcode=14908181<div align="right" dir="rtl">היום היה התאריך הפקטיבי שהצבא נתן לי,וכשכולם קיבלו תאריך חדש, שלי לא השתנה.בסוף אני מתגייסת בכלל בנובמבר, אחרי שקיבלתי תפקיד ושיניתי אותו ואת התאריך שניתן לי.אבל ה-חברה שלי נכנסה היום לשנת שירות, ואתמול שתינו היינו ביחד בהופעה של גאנז (שמי שלא הלך פספס), ובדרך חזרה היא שאלה אותי אם הייתי מוכנה להתגייס עכשיו. אמרתי לה שתכלס כן, זה לא ביג דיל בשבילי, בסך כל רציתי תאריך מאוחר כדי להספיק לטוס לחו''ל, אבל ידעתי שאני אומרת את זה רק כי היא היתה בלחץ מלעזוב את הבית, ולא רציתי להלחיץ אותה יותר.תכלס, אין לי מושג. אם הייתי יכולה הייתי נשארת בבית לנצח, עם המחשב, בלי לעזוב את המיטה.נראה לי יותר מידי אחריות להיות בצבא. לא רוצה עוד אנשים שיגידו לי מה לעשות, לא רוצה שנתיים ללא משמעות, לא רוצה שנתיים שיקבעו לי מי אני ואיפה אני יכולה ולא יכולה להיות. הייתי בכיף מחליפה את השנתיים האלו בחיפוש עצמי בחו''ל או באוניברסיטה.אני מפחדת יותר מכל דבר אחר, אבל מצד שני אדישה למצב, כי גם זה יעבור, ולא נורא אם אני לא אהנה, כולה שנתיים.</div>Sun, 16 Jul 2017 21:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (אולי, לולה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=765590&blogcode=14908181http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=765590&blog=14908181http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=765590&blogcode=14907298<div align="right" dir="rtl">שוב פעם נכנסתי לחוסר השינה המטורף הזה.לא מצליחה להירדם ואם כן נשאר לי איזו שעה לישון...אני אפילו לא חושבת על שום דבר, אבל מצד שני חושבת על הכל.אני לא מרגישה שאני חושקת בו יותר... אני מרגישה שאנחנו מותחים את זה עד שזה יתפוצץ לנו בפרצוף, אבל אני לא יכולה לחשוב על לעזוב את זה, לזנוח שלוש שנים מאחור. וגם אם ניפרד, אנחנו החברים הכי טובים, איך נתנהל?בטח נרצה להמשיך להיפגש אבל אז יתחיל המתח המיני של "אנחנו רוצים להתקרב אבל יודעים שזה לא יעזור לאף אחד מאיתנו", ואז בטח נחזור שוב ואני אמצא את עצמי, שוב, באותן התחושות.היום גם דיברנו על זה. הוא הולך לאוניברסיטה ואני מתגייסת. פעם דיברנו על עתיד משותף וכל כך אהבתי את זה, היום השיחה היתה בנוסח שונה. "אתה תמצא בחורה אחרת באוניברסיטה ולא תחשוב עליי בכלל" אמרתי לו, והוא ענה "מי בדיוק? כולן יהיו אחרי צבא ואת יודעת שאין לי את האומץ."לא יודעת אם נמאס לי, או שזה בגלל איתן שאמר לי שהוא דלוק עליי כבר שנה וזה הקפיץ לי את המחשבה שוואלה, אני יכולה גם בלעדיו ויש אנשים אחרים. או שזה בכלל בגלל רן שאהבתי פעם ולא יכלתי להיות איתו כי הוא אמר לי שאני תמיד אוהב אותו ולא</div>Thu, 13 Jul 2017 05:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (אולי, לולה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=765590&blogcode=14907298http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=765590&blog=14907298http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=765590&blogcode=14904733<div align="right" dir="rtl">ואו פאק איך זה קרה?סיימתי בית ספר לפני חודש וזה מרגיש שמצד אחד הזמן לא זז ומצד שני הזמן טס.לא מאמינה שהתחלנו את יולי היום.קבענו טיסה לאמסטרדם אחרי שאנחנו מדברים על זה כבר חצי שנה... היינו אמורים לטוס גם בפסח אבל אמא שלו עשתה בעיות בגלל החג וכל זה... אז זה נדחה ונדחה ובמקום לטוס כבר שלוש פעמים עדיין לא טסנו פעם אחת.חמישה לילות, מסוף אוגוסט עד לתחילתו. מחכה לזה ממש ומצד שני לא בא לי להגיע לתאריך הזה בכלל...אני גם ממש רוצה לעזוב את העבודה שלי אבל אני צריכה כסף נואשות.בקיצור אין לי משהו חשוב לתרום היום.ביי</div>Sat, 01 Jul 2017 18:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (אולי, לולה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=765590&blogcode=14904733http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=765590&blog=14904733http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=765590&blogcode=14904076<div align="right" dir="rtl">ביום שישי האחרון הוא הגיע לעבודה שלי. עם עוד מישהי. זאת הפעם השנייה שהוא מגיע לשם, אבל אני לא יודעת אם בפעם הראשונה הוא שם לב אליי.הפעם הוא שם לב.. לא רק שהוא שם לב, אני וידאתי שהוא יעשה זאת. כמו ילדה מטומטמת שעדיין מאוהבת בו. הוא כמובן נראה טוב יותר, ואף פעם לא היה בנינו משהו חוץ מפלרטוטים של כיתה ו... אבל הוא עדיין חלק מהחיים שלי שפספסתי כי הייתי נמושה והוא היה מטומטם.אם מישהו ממש משועמם, אתם מוזמנים להסתכל בפוסטים הראשונים של הבלוג, דיי בטוחה שהרוב שם עליו. הייתי ילדה מאוהבת שהפכה לזונת צומי.בקיצור השקפתי עליו, בחנתי מה השנים עשו לו. ואז חשבתי עליי, ואיך אני השתנתי. דאגתי לעבור לידם כל הזמן, בלי להסתכל עליהם, רק שיסתכל עליי.ואז לגמרי במקרה הייתי צריכה לסדר את השולחן שמולו, אבל במיקום דיי רחוק. הרמתי מבט והעיניים שלנו נפגשו."אל תחייכי, כי אחרי זה הוא ידע שאכפת לך. אל תחייכי. אל תחייכי", אבל לא הצלחתי להתאפק אז הסתובבתי מהר ועשיתי ריקוד ניצחון קטן בלב.אחרי כמה דקות נזכרתי שהיית קורא לי דושה, ואמרתי את זה לעצמי כמה פעמים בשקט, בזמן שהזיכרונות שיש לי רצו לי בראש."בבקשה תקרא לי דושה ר</div>Wed, 28 Jun 2017 00:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (אולי, לולה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=765590&blogcode=14904076http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=765590&blog=14904076http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=765590&blogcode=14902802<div align="right" dir="rtl">הפעם האחרונה שכתבתי פה היתה באקטובר 2015.כמעט שנתיים... מרגיש כמו שלוש שנים אם לא ארבע.כל כך הרבה זמן לא כתבתי, אני לא יודעת למה הפסקתיעבר עליי כל כך הרבה שהייתי צריכה לפרוק, וזה אשכרה היה עוזר ליואז פתאום הפסקתי, והכל הדרדר, אז אני באמת לא יודעת למה הפסקתי.הכל השתנה, ואני לא יודעת אם לטובה.הכל יותר מסובך עכשיו, למרות שזה נראה כאילו פעם היה הרבה יותר קשה.עכשיו זה בעיות של גדולים, כי אני בת 18 ולא בת 15 וטיפשה וחסרת אחריות.כי עכשיו אני פוגעת ביותר אנשים חוץ ממני ואולי החברים הקרובים או המשפחה.כי עכשיו אני צריכה לקחת אחריות על המעשים שלי, ולא להאשים את הגיל, או כל בן אדם אחר.הכל כל כך השתנה, ואני לא יודעת אם זה טוב.אני והוא עדיין ביחד, אחרי שנה שלא, והכל כל כך שונה.מצד אחד זה טוב, הוא השתנה לגמרי, אנחנו לא יותר בזוגיות רעילה, לפחות לא מהצד שלו. מהצד שלי לעומת זאת, הרעל מתחיל לחלחל. דיי מצטערת שחזרנו, אבל לא באמת. כי טוב לי, אבל לא מספיק.אבא שלי שוב לא מדבר איתי, אז זה נשאר כמו שהוא. לפחות ההורים שלי התגרשו ועכשיו האווירה בבית הרבה יותר טובה ממה שהיה אי פעם. אז גם זה שונה לטובה.התחלתי לשת</div>Thu, 22 Jun 2017 03:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (אולי, לולה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=765590&blogcode=14902802http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=765590&blog=14902802http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=765590&blogcode=14391433<div align="right" dir="rtl">קיבלתי ממך עכשיו את האורגזמה הכי טובה אי פעם אז תודה (אנחנו חייבים להפסיק להזדיין ולמצוא בני זוג אחרים)</div>Sat, 10 Oct 2015 20:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (אולי, לולה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=765590&blogcode=14391433http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=765590&blog=14391433http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=765590&blogcode=14386418<div align="right" dir="rtl">אבל אני לא אוהבת לאהוב בחזרה. אני נשאבת לזה מהר מאוד, ואני אוהבת בלי לשים לב למה שקורה מסביב. ואני נפגעת, אני תמיד נפגעת. אז הפסקתי לאהוב, כדי לא להיפגע. וכרגע כל מה שאני צריכה זה אותך, אבל אתה מראה לי סימנים מבולבלים.. וזה לא שאין אחרים, יש בשפע. כאלה שיתייחסו אליי כמו מלכה, שירצו אותי לידם, שיאהבו אותי פי אלף, אבל משום מה, אני לא רוצה אותם. אני רוצה רק אותך</div>Tue, 29 Sep 2015 01:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (אולי, לולה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=765590&blogcode=14386418http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=765590&blog=14386418http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=765590&blogcode=14381062<div align="right" dir="rtl">כשאתה מבין שאתה טועה, וכותב ליאוקיי בואי פשוט נשכח ממה שקרה כאן ונתחיל מחדש. כי זה ממש קל לשכוח אותי כי זה ממש קל להתחיל מחדשכי זה ממש קל לפגוע בי בלי לחשוב על התוצאותכי זה ממש קל להגיד דברים ולמחוק אותם ישרכי אני ממש קלה בשבילך, ומוותרת לך, ורוצה אותך עוד ועוד, לא משנה כמה תתעלל בי. אני חייבת להפסיק לכתוב עלייך.</div>Wed, 16 Sep 2015 21:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (אולי, לולה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=765590&blogcode=14381062http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=765590&blog=14381062http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=765590&blogcode=14380530<div align="right" dir="rtl">אתה אוהב אותי יותר. כי אני מרגיש רגשות אשמה אחרי.. כאילו אני מנצל אותך, ואני צריך להחזיר לך משהו בתמורה כדי לא להרגיש ככה. מילים שלך סכין בלב ועוד סיבוב, ועוד אחד.</div>Tue, 15 Sep 2015 17:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (אולי, לולה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=765590&blogcode=14380530http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=765590&blog=14380530