- זכיתי עם הקטע הזה בתחרות! -

זה היה ערב חשוך וקר, והעולם היה קרוב לקיצו. כבר לא הייתה תקווה, ואף אחד לא ידע מה לעשות. דוקטור אופל עמד ללחוץ על הכפתור האדום, ולפוצץ את מחסני האוכל שנשמרו בקפידות. המזון היחיד שישאר אחרי הפיצוץ אוחסן בחללית שלו, והוא, ובנו, רשעוני, היו היחידים שיכולים להנות ממנו, מאוחר יותר, כשיהיו במסע לעבר הירח, שם יבלו בכיף עד סוף חייהם.

בעשר דקות הללו של המתח, אמהות התעלפו, גברים הזילו דמעות, תינוקות צרחו, ובני עשרה היו על סף התאבדות, רק כדי להגיע לשם לפני כולם. העולם רעש כפי שהוא לא רעש מעולם. האווירה כבר הייתה קשה מנשוא. זעקת "שקט!!" אחת, של דוקטור אופל, הכפילה את המתח פי עשרים, והוא החל בנאום האחרון שלו.

"אנשי העולם היקרים. אני מצטער להודיעכם, כי חייכם נגמרים עכשיו," הוא אמר, חיוך מבצבץ מתחת לשפמו הרחב, "כלומר, לא עכשיו, רק אחרי שכולכם תרעבו למוות, ובסופו של דבר, תמותו ברעב, אלא אם כן תוכלו לשלם לי את הכופר - מיליארד טריליון דולרים ביום, מכל אח-"

"לעולם לא, דוקטור אופל!" קריאות הידד החלו להישמע, מטוקיו ועד אוסטרליה, מניו יורק ועד קהיר. זה היה איש-אריה, שבדיוק הצליח להימלט מאחיזת הכוח של אויבו המושבע, דוקטור אופל, בדיוק בזמן כדי להציל את העולם. הוא השתמש בכח השאגה שלו כדי להרעיד את העולם ולהעיף את הדוקטור המרושע ובנו ממקומם. הם נחתו באי מרוחק בים, שם נלכדו ע"י קניבלים שהחליטו לטגן אותם בנוסח טריאקי. איש-אריה השתמש בציפורניו החדות כתער כדי להוציא את כפתור הפיצוץ ממקומו ולהשליך אותו לים, ולאחר מכן, גם כדי לפרוץ את כיפת הזכוכית של מחסני האוכל ולחלק בחזרה את האוכל במדיוק לפי ארצות. כשסיים, העניק לו נשיא ארה"ב את אות הכבוד הגדול ביותר שאי פעם ניתן, עליו חרוטות המילים, 'בפעם השלישית, הצלת את כדור הארץ שלנו מהשמדה טוטאלית'.

איש אריה חייך ודהר בחזרה אל מאורתו, שם בילה את שארית חייו, באושר ובעושר.

בעוד שצפיתי במתרחש בעיניים פקוחות ובריכוז, לא יכולתי שלא לחשוב איך מוחם של הילדים מושפע מהמציאות בעולמינו: הנה אחי הקטן, שלא מתנתק מדמות הלגו שבנה של איש-אריה, גיבור העל שהמציא, הצליח לספוג לתוך מוחו הקטן את המצב העדין של מחירי הקוטג' בימינו, ולמצוא פתרון מחוכם שיפתור את הבעיה. כל מה שנותר עכשיו, זה למצוא אריה רדיואקטיבי...