חירבוש בלבוש

הרבה פעמים אני אומרת שזה מוזר כי לפני שהיה לי כלב, זה ממש מיוחד לגדל כלב בעייני ולא קשור אליי.....

ועכשיו שיש לי כלב זה כל כך רגיל נורמלי ומובן מאליו שהוא פשוט חלק מחיי חלק מבייתי וחלק מהמשפחה

אני מאד בהלם תוך כדי שאני כותבת את זה אני מאד עצובה וכואב לי כול הגוף והנשמה ואני רק רוצה לחבק את פרקר שלי

איך דברים כאלה קורים, איך העולם שלנו כל כך דפוק שהוא נותן לדברים כאלה משוגעים ודפוקים לקרות

פרקר בן 4 וכמה חודשים והוא רועה גרמני גיזעי מיוחד. באמת שלא פגשתי כלב כל כך עדין מיוחד ומרגיש

תמיד שהייתי עצובה הוא היה שם לב והשנה האחרונה הוא עם אמא שלי כול הזמן שובר את הבדידות שלה וממלא את הבית(בנוחכות שלו ובשיערות)
כשאמא טסה או לא נמצאת ואני מרגישה שהבית "ריק" עלי אני יודעת שאני לא לגמרי לבד, ואני הכי גיבורה ואמיצה בעולם להסתובב בלילות בשדות כי הוא לידי ושומר עלי הוא אוהב אותי

כול פינה בגינה ובבית מזכירה לי ולאמא אותך, ואפילו עכשיו שאני יושבת מול המחשב וכותבת את זה אני יכולה לראות מהכיסא את השטיח היפה שלנו שהפך להיות השטיח שלך. הוא היה כלב כל כך מיוחד ואנושי, אנשים מסויימים היו אומרות שאנחנו משוגעות שאנחנו מאנישות(מלשון האנשה-אנושיות) יותר מידיי והופכות אותו לבן אדם ביחס שלנו אליך אבל אנחנו יודעות שאתה כלב מאוד מיוחד ומבין וחכם ורגיש. אני חושבת שאתה מרגיש אותי כשאני עצובה ושאני שמחה אתה  גם רואה.

אין לי מילים לתאר את האהבה והגעגוע עכשיו

תמיד היה לי את הרעיון הזה בראש של "מה יקרה אם יקרה לפרקר משהו" אבל עכשיו שהסוף כל כך טרגי וכואב זה בלתי נתפס

אני נקשרתי אליך בקשר מאד אדוק ואני מרגישה שאתה מילאת לי את הלב בשמחה כול פעם שהייתי באה הבייתה ושמחת לקראתי, וכשהיינו לבד רק שנינו אז עזרת לי לעבור רגעי בדידות בבית.

הרבה פעמים אתה הוצאת אותי לטיול ולא אני אותך.....

בזכותך אני יצאתי לטוילים בשדות וחרשתי אותם אין ספור פעמים יחד איתך, גילינו כול פינת חמד ואני מרגישה שהשדות האלה שייכים לשנינו

הזאב שלי...היית אהוב על כול החברים שלי, כולם תמיד התלוו אלינו לטויולים ואהבו אותך. כולם הכירו את הקפיצה שלך שהם היו נכנסים הבייתה...
לפני שבועיים בערך קפצת על אחד החברים שלי והשארת עליו סריטה איך כעסתי עליך היינו ברוגז 3 ימים. אבל ידעתי שעשית את זה רק עשה את זה מתוך התלהבות ומשחק.

זה לא נתפס כמה שהיינו קשורים, זה כל כך עצוב להודות בזה אבל היית החבר הכי אמיתי שלי, תמיד אהבת אותי וקיבלת אותי והיית שם בשבילי.

ועכשיו אין לי יותר חברים כמוך.

הכלב הוא חברו הטוב של האדם....הכול מובן לי.

לפני יומיים כנראה שכחנו להוציא אותך החוצה ובבוקר באת להעיר אותי, כזה מתוק ועדין נפש..

הזאב הענק שלי היה כל כך בריא וצעיר ומדהים. אני לא ישכח את הטיול האחרון שלנו יחד למרות שהוא היה קצר.

והחלום שלי לקחת אותך לים ולהיכנס איתך למים כשהאוטו שלי יגיע -לא יתגשם.

אני דרמתית ושבורה וגמורה ובוכיה. וכואבות לי העיינים. אני רוצה למחוק את היום הזה מהחיים שלי.

הוא היה חשוב לי ולאמא שלי ברמות ואני לא יודעת מה יהיה עכשיו בלעדיו כי הוא באמת היה חלק מאיתנו ומההוויה בבית.

פרקר אני אוהבת אותך כמו אח שלי, היית הרבה יותר מכלב היית חבר מעודד ותומך. והיית שמחת חיים בבית ואהבה ונשמה גדולה.

והיית אחד ויחיד אני לא יודעת אם יהיו לי עוד כלבים בחיים אבל אתה היית הכלב הראשון שלי והמיוחד. ליוות אותי לאורך תקופת ההתבגרות שלי.
ואולי זה נשמע מטופש אבל למדתי ממך גם על אהבה ועל רוגע- תמיד שקוע בזן שלך. כלב מדיטציה שלי. כלב אהוב ויקר שלי. לא יודעת איך לעקל את מה שקרה לך ואיך שהעולם לקח אותך מאיתנו.

לא מצליחה לדמיין את הבית בלעדייך, ולא מצליחה לראות איך אמא תסתדר בלעדיך. אתה הענקת לנו כל כך הרבה...

פרקי, אני לא נפרדת ממך בתור הכלב שלי, אני נפרדת ממך בתור האח זאב שלי