"בוקר טוב ילדה יפה שלי" אימא באה ונגעה בכתפי.
"בוקר טוב אימא.." עניתי לה.
"יאללה תתארגני, עוד מעט בית ספר" אמרה ויצאה מהחדר שלי.
אני שונאת לקום בבוקר! מה הטעם בזה?!
אנחנו מגיעים לבית ספר כמו זומבים, כולם עייפים ומתים ללכת הבייתה ולאף לא איכפת מה המורה אומרת או מסבירה, ואז אנחנו מפסידים חומר.
למה אי אפשר בית ספר בשעה יותר מאוחרת?! כ"כ קשה?!
קמתי מהמיטה, נכנסתי למקלחת להעיר קצת את עצמי.
אחרי המקלחת, התלבשתי, פינישים אחרונים ואני מוכנה.
לקחתי את הסנדוויץ' שהיה מונח על השיש ויצאתי מהבית.
כשהגעתי לבית ספר קלטתי בפינה את דניאל, דניאל היא החברה הכי טובה שלי כבר 5 שנים, אבל חשבתי שדימיינתי,
איך זה יכול להיות?!
דניאל עזבה לקנדה לפני שנתיים ומאז לא ראיתי אותה, אולי בטלפון ובשיחת וידאו בסקייפ אבל חוץ מיזה כלום!
התקרבתי לכיוונה רק כדיי לבדוק שזאת היא.
"דניאל?" רציתי לראות עם הילדה תסתובב. היא הסתובבה!
"ניקיי!!" היא צעקה וישר קפצה עליי ונתנה לי חיבוק שלא ניגמר
אני חושבת שאנשים הסתכלו עליינו מוזר וחשבו שאנחנו לסביות, אבל ממתי לי איכפת מה אנשים חושבים?!
"יואווו איך התגעגעתי לזה, את לא מבינה.." אמרתי, כבר זולגות לי דמעות מהעיניים.
היא לא ענתה לי אבל הרגשתי שהיא מחבקת אותי יותר חזק ולא משחררת אותי.
"תגידי דני, מה את עושה פה? לא שאני לא שמחה לראות אותך, אני מאושרת... אבל את לא אמורה להיות בקנדה?" שאלתי אותה אחרי כל ההתרגשות.
"אז זהו, ההורים שלי ראו שמאז שעברנו ממש השתנתי, אין לי בכלל חברים, אני מדירדרת בלימודים ואפילו חתכתי את עצמי בחודש ה-1 של המעבר כי ממש סבלתי. אז הם שלימו לי על פיסכולוג ולא זרמתי איתו כאילו לא נתתי לו את מה שהוא רוצה. אז הם נתנו לי עוד ועוד זמן וזה לא עבר, אז הם נישארו שם ואני גרה עם סבתא שלי, וחזרתי!!!"
"אוי התגעגעתי!!!" אמרתי ושוב חיבקתי אותה אבל חיבוק יותר קצר מהקודם.
"וואי יש לנו כ"כ חומר להשלים!" אמרה לי עם חיוך גדול על פניה.
"ברור, והיום את באה אליי!" ציוותי אליה לבוא.
"חחח.. לא חשבתי אחרת." גיחחה.
נכנסו לכיתה וכל הילדים כבר ישבו במקומות, והמורה כבר הייתה בכיתה. כולם הסתכלו על דני, היו המומים לראות אותה.
דני הייתה הילדה החביבה על כולם, נכון שאני והיא היינו החברות הכי טובות, אבל את דני כולם אהבו.
כולם סמכו עליה, דיברו איתה, רצו להיות איתה. אבל משום מה דני העדיפה הכי הרבה להיות איתי למרות שהיא הייתה החברה היחידה שלי ואני הייתי מתוך כל האלף חברות שלה.
כשאני ודני נכנסו ביחד לכיתה כמעט כל הילדים קמו וחיבקו את דני, אני נישארתי עומדת בצד.
המורה אמרה לכולם לשבת חוץ מדני ובזמן שכולם התיישבו המורה הציגה את דני ואמרה לה ללכת לשבת ליד תום.
אני חזרתי למקומי ליד הילד החדש עם חיוך ענקי על הפרצופי וכשמאחוריו סערת רגשות של מה עומד לקרות עכשיו?
"את לא מקנאה בה?" הילד החדש פנה אליי.
"סליחה?" אמרתי.
"כאילו היא יפה וחברותית, ותיראי כמה כל הכיתה שמחה לראות אותה, אם את חושבת שתמשיכו להיות חברות הכי טובות, את טועה" אמר לי הילד כשמבטו מופנה אל המורה, הוא אפילו לא הסתכל לי בעיניים.
"תשמע אני לא מכירה אותך וזה ממש לא ענייניך! לך תחתןך וירידים או משהו ותעזוב אותי בשקט" התעצבנתי. אמרתי לו סטיגמה על אימואים שאני ממש שונאת כי גם אני נחשבת 'אימו' אבל הילד הזה ממש הגזים! מה הוא דוחף את האף שלו למקומות שלא צריך.
"אוקי" אמר באדישות ובחוסר רגש.
ידעתי הילד צודק, ידעתי שעכשיו כולם עומדים להידבק על דני, ומי אמר שאנחנו עדיין חברות הכי טובות?! כ"כ הרבה השתנה במשך שנתיים.
גם היא וגם אני. ועכשיו הכול עומד להיות שונה.
כשהיום ניגמר ראיתי את דני חוזרת הבייתה עם כל חבורת הפרחות שאחת מהם זאת שירלי.
אז אני כהרגלי הלכתי לבדי עם האוזניות והמוזיקה שלי.
"אמרתי לך" חלף על פני הילד החדש.
"מה?!" תפסתי לו בתיק וגררתי אותו אחורה, רציתי לדעת מה הקטע שלו.
"מה את גוררת אותי? את יכולה לבקש אם את רוצה להיות איתי לבד, את יודעת.." אמר, מרוצה מעצמו.
"מזה? מי ניראה לך שאתה יכול לדבר אליי בצורה כזאת? כל העניין שלי ושל דניאל זה שלי ושל דניאל! פשוט אל תתערב ואני בכלל לא מכירה אותך. רציתי לקחת אותך למקום המבודד הזה כדי להזהיר אותך שלא תעז להתערב לי בחיים!" הוא כבר ממש עלה לי על העצבים.
"אה כן?" שאל
"כן" עניתי.
הוא הצמיד אותי על הקיר וקירב את שפתיו לשלי אבל לא נגע בהם.
"את יודעת שאת חולה עליי, ראיתי את המבטים שלך כשנכנסתי לכיתה, את פשוט מתה שאני ינשק אותך עכשיו" אמר.
"אתה פשוט אגואיסט!" דחפתי אותו שיעוף ממני. "אני בכלל לא מכירה אותך! מה אתה חושב שאני?" אמרתי לו בזמן שאני הולכת לכיוון השני.
הוא ישר דחף אותי לכיוון שלו, שוב הצמיד אותי אל הקיר רק הפעם הוא לא אמר כלום.
הוא הסתכל אליי לאיזה 5 שניות ולאחר מכן נישק אותי נשיקה סוערת שפשוט הקסימה אותי מילד שאני בכלל לא מכירה!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סיפורי האישים.
