http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=762807heCopyright 2026 סיפורי האישים.. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=762807http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=762807&blogcode=12839732<div align="right" dir="rtl"><p>פוסט דמויות לסיפור חדש חדש! נכון שאת הסיפור הקודם התחלתי ולא סיימתי אבל זה יהיה הרבה יותר מעניין ואותו אני מבטיחה לכתוב עד הסוף!</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p><span style="font-weight: bold; text-decoration: underline;">ג'סי-</span>&nbsp;בת ה-17&nbsp;המתגוררת במושב עם אחייה הגדול אדם ואחותה ג'סי מיד לאחר שהורייה נרצחו.</p><BR><p><strong>&nbsp;</strong><br><img style="width: 223px; height: 271px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/07/28/76/762807/posts/23955696.jpg" border="0" alt=""></p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p><strong><span style="text-decoration: underline;">סילבר-</span></strong>אחותה התאומה של ג'סי.</p><BR><p><strong><br></strong></p><BR><p><img style="width: 223px; height: 271px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/07/28/76/762807/posts/23955698.jpg" border="0" alt=""></p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p><strong><span style="text-decoration: underline;">אדם-</span></strong>אחייה של סילבר וג'סי. בהיותו בן 20 נרצחו שני הוריו ולצעריו נאלץ אדם לוותר על לימודי במכללה וכל תוכניותיו ולגדל את אחיותו הקטנות. כיום אדם בן 27, עובד במפעל ליצור מוצרי חלב בחוסר רצון בשביל לפרנס את אחיותו ודאוג להם לכסף ללימודים.</p><BR><p><strong><br></strong></p><BR><p><img style="width: 223px; height: 271px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/07/28/76/762807/posts/23955700.jpg" border="0" alt=""></p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p><strong><span style="text-decoration: underline;">ג'ניפר-</span></strong>החברה של אדם.</p><BR><p><strong><br></strong></p><BR><p><img style="width: 223px; height: 271px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/07/28/76/762807/posts/23955704.jpg" border="0" alt=""></p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p><strong><span style="text-decoration: underline;">אמנדה-</span> </strong>החברה של משפחה, היא ואדם הכירו מאז שהיו קטנים, ואמנדה הייתה בזמן רצח הוריה של אדם, ג'סי וסילבר, ותומכת בהם עד היום.</p><BR><p><strong><br></strong><img style="width: 223px; height: 271px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/07/28/76/762807/posts/23955708.jpg" border="0" alt=""></p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p><strong><span style="text-decoration: underline;">טיילור-</span></strong>&nbsp;הילד החדש.</p><BR><p><strong>&nbsp;</strong><br><img style="width: 223px; height: 271px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/07/28/76/762807/posts/23955710.jpg" border="0" alt=""></p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p><strong><span style="text-decoration: underline;">סטייסי-&nbsp;</span></strong>הפרחה של השיכבה.</p><BR><p><img style="width: 223px; height: 271px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/07/28/76/762807/posts/23955720.jpg" border="0" alt=""></p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p><strong><span style="text-decoration: underline;">דניאל-</span> </strong>החבר של סטייסי.<br><br><img style="width: 270px; height: 236px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/07/28/76/762807/posts/23955726.jpg" border="0" alt=""><br><span style="text-decoration: underline;"><br><strong>מייק-</strong></span>החבר הכי טוב של ג'סי וסילבר. שלושתם הם מין שלישיית חברים שנמצאים כל הזמן ביחד, מספרים סודות אחד לשני וממש כמו BFF<strong> </strong>שאי אפשר להפריד בינהם.</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p><img style="width: 200px; height: 280px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/07/28/76/762807/posts/23958778.jpg" border="0" alt=""></p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p><span style="font-weight: bold; text-decoration: underline;">כריסטופר-</span>&nbsp; הילד המסתורי מכיתה יב' 4 שכניראה אף אחת לא מספיק טובה בשבילו.</p><BR><p><br><img style="width: 230px; height: 186px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/07/28/76/762807/posts/23958794.jpg" border="0" alt=""></p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>&nbsp;</p></div>Sun, 30 Oct 2011 13:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (סיפורי האישים.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=762807&blogcode=12839732http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=762807&blog=12839732http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=762807&blogcode=12813771<div align="right" dir="rtl"><p>&nbsp;</p> <p>אני עוברת כרגע תקופה מאוד לא קלה.</p> <p>יש לי בקרוב איזה מבחן שקובע עם אני עוברת ל-4 יח' מתמטיקה או נישארת ב-3 יח'.</p> <p>אני ילדה שמאוד איכפת לה מהעתיד שלה, אני רוצה להצליח ושאימא שלי תתגאה בי ותספר סיפורים עליי לחברותייה.</p> <p>ואני לא מצליחה ולא הולך לי, החומר הזה פשוט לא בשבילי! 4 יח' זה לא בשבילי.</p> <p>ואני בטוחה במיליון ואחת אחוזים שאני לא יצליח במבחן הזה ומה שיקרה בסוף שהוא סתם יוריד לי את הבטחון העצמי המועט שיש לי.</p> <p>אבל אימא שלי בטוחה שאני צריכה לנסות ולראות מה יקרה.</p> <p>אבל למה לנסות אם אני במילא יודעת שאני ייכשל?!</p> <p>אני יודעת שאני איכשל ולא באלי שוב להיות מבואסת מעצמי..</p> <p>ואימא שלי כן שאלה אותי אם אני רוצה להיכנס לזה ואמרתי לה שכן.. עשיתי טעות.. ונלחמתי סתם על משהו שאני יפסיד בו בכל מקרה...</p> <p>אני לא רוצה לעשות את המבחן הזה, אני לא רוצה שוב להיות מאוכזבת מעצמי, לצעוק על עצמי למה אני לא מבינה את החומר שכולם מבינים בו?!</p> <p>אני רוצה להישאר שם ב-3 יח', שם שכולם שם ברמה שלי וכולם שם מבינים אותי ועוזרים לי עם אני לא מבינה משהו או מסתכבת בתרגיל.</p> <p>אני יודעת שכבר נכנסתי למבחן הזה וכבר 'דפקתי את עצמי' אבל מה אני אמורה לעשות עכשיו?!</p> <p>אם אני יגיד לאימא שלי שאני רוצה לרדת מיזה אחרי כל המאמץ שהיא השקיעה בי ובמורה פרטית ואחרי שצעקה על המנהלת שלי היא תתאכזב ממני.</p> <p>ואם אני יעשה את המבחן הזה אני יאכזב את עצמי, אני כבר איכזבתי את עצמי אני פשוט לא רוצה להשפיל את עצמי מול כל העולם שציפה ממני שאעבור את המבחן הזה..</p> <p><br /><br /><img style="width: 600px; height: 398px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/07/28/76/762807/posts/23873792.jpg" border="1" alt="" /><br /><br /></p></div>Tue, 18 Oct 2011 15:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (סיפורי האישים.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=762807&blogcode=12813771http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=762807&blog=12813771http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=762807&blogcode=12809862<div align="right" dir="rtl"><p>כבר שלושה חודשיים שאני ודויד ביחד.</p> <p>הבית ספר בסדר, לומדים לחיות איתו.</p> <p>דויד פשוט הילד הכי מתוק שילדה רק יכולה לחלום עליו.</p> <p>מדניאל כבר שכחתי, היא ועומר ביחד אבל כל החברות שלה שונאות אותה בגלל שהיא התמזמזה עם עומר בזמן שהוא ושירלי היו חברים.</p> <p>ואני?&nbsp;</p> <p>אני בסדר. אני דווקא לומדת כמה שיותר ויותר לאהוב את הגוף שלי ואת החיים בכלל, התחלתי לשמוע עוד סוגי מוזיקה מעבר למטאל ולרוק, עכשיו אני שומעת גם עיברית ופופ ועדיין שונאת מזרחית ודיכאון, ואפילו יש לי כמה חברות חדשות שמסתבר שהיו איתי מכיתה ז' ולא דיברתי איתם אף פעם.</p> <p>ובזכות מה שקרה עם דויד, אני בן אדם מאושר, הרבה יותר מאי פעם וטוב לי ככה.</p> <p>"בוקר טוב" באתי ולכיוונו של דויד שישב בשולחן שלנו עם מצב רוח שמח במיוחד.</p> <p>"בוקר טוב.." אמר מחייך אליי.</p> <p>התקרבתי אליו, נתתי לו נשיקה על שפתיו וישבתי במקומי.</p> <p>מה נישמע?" שאלתי, עם חיוך גדול על פניי.</p> <p>"בסדר... בואנ'ה תגידי מזה המצב רוח הזה פיתאום?" שאל, מופתע ממני.</p> <p>"סתם.. פיתאום הבנתי כמה טוב לי איתך" אמרתי מחייכת לכיוונו.</p> <p>"וואלה? מה ככה סתם?" שאל בהתפלאות.</p> <p>"כן" עניתי במהירות.</p> <p>לילך נכנסה לכיתה והחלה לספר לנו על מבחן הקרוב בהיסטוריה, שאפילו הוא לא הצליח להוריד לי את המצב רוח המדהים שהיה לי היום.</p> <p>כשהיום ניגמר, חזרתי הבייתה, עשיתי שיעורים ויצאתי החוצה לבדיי.</p> <p>אני עדיין אוהבת להיות לי לבדי, זה משמח אותי וזה נותן לי קצת זמן עם עצמי.</p> <p>בזמן שאני מתהלכת לי בשכונה ככה סתם עם עצמי, אני רואה את סיוון ומירי, שתי בנות ממש חמודות לא מהבית ספר שהכרתי לפני כמה שבועות במועדון לבני נוער שניקרא "המרתף".</p> <p>"המרתף" הוא בעצם בית קפה די גדול שמכיל שולחנות משחק, משחקי מולטימדיה וחדר חזרות ללהקות, וכל זה מיועד רק לנו ואנחנו אלה הם שבעצם מפעילים את "המרתף" ושומרים עליו, כאילו אין מבוגרים בשטח.</p> <p>"היי סיוון, היי מירי" באתי לכיוונם להגיד שלום.</p> <p>"הייי מה קורה ניקי?" סיוון באה ליכווני ומחבקת אותי ומירי מיד אחרייה.</p> <p>"האמת שדי טוב.." חייכתי..</p> <p>"נחמד.. תגידי מתי את באה שוב למרתף? לא ראינו אותך די הרבה זמן.." אמרה מירי, וסיוון שליידה הסכימה איתה.</p> <p>"אממ לא יודעת, אולי אני יבוא מחר עם דויד" חייכתי.</p> <p>"אהה החבר הזה שלך..." אמרה סיוון, מחייכת.</p> <p>"כן תבואי! גם אנחנו ניהיה שם.." אמרה מירי.</p> <p>"אני יבוא" הנהנתי..</p> <p>"היה נחמד להיתקל בך ככה סתם, ביי בנתיים" אמרה מירי, מחבקת אותי וסיוון אחרייה, הם כמו חברות הכי טובות הם הזכירו לי אותי ואת דניאל בעבר.</p> <p>"ביי" אמרתי, נפרדת מהם לשלום.</p> <p>אחריי הפגישה הנחמדה שלי עם מירי וסיוון החלטתי ללכת לדויד ולעשות לו ביקור בית, בתור הפתעה.</p> <p>דויד גר מאוד קרוב אליי, שזה יוצא ממש טוב ככה שלא נצטרף להתמאץ יותר מידי בשביל להיפגש, חוץ מיזה אני מאוד אוהבת להיות בבית של דויד, יש לו וילה ענקית! וחצר כ"כ יפה ומושקעת..&nbsp;</p> <p>הגעתי לפתח בייתו וראיתי את אימו מטפלת בפרחים בחצר הקדמית.</p> <p>"היי גברת פוזננסקי" אמרתי בחיוך לאימו של דויד.</p> <p>"היי ניקול! מה שלומך?" אמרה.</p> <p>"בסדר.. מה איתכם?" שאלתי.</p> <p>"מעולה...את באת לדויד?" שאלה.</p> <p>"אממ כן" עניתי, איזה עוד סיבה יש לי לבוא לבית שלהם?</p> <p>"הוא בחצר האחורית עם מיכל, תרגישי כמו בבית חמודה" אמרה.</p> <p>"תודה" עניתי.&nbsp;</p> <p>אני נכנסת מהגדר הקדמית של משפחת פוזננסקי ואני לא מפסיקה לחשוב, מה דויד עושה שם עם מיכל?, מה הם יכולים לעשות?, הם בטח לומדים...</p> <p>הוא הריי לא היה עושה שום דבר אחר.. נכון?!</p> <p>הגעתי לחצר האחורית ואני רואה את דויד תוקע את לשונו בתוך הפה של מיכל על הספה המתנדנדת שבחצרו האחורית.</p> <p>מיכל היא ילדה משיכבה שמתחנתינו היא בכיתה י', היא יפה ומוכשרת והרבה דברים שאני לא. אבל זאת לא סיבה מספיק טובה לבגוד בי, לפחות שהיה מודיע משהו לפניי, שלא הייתי צריכה לראות מהצד דברים שאני לא צריכה או רוצה לראות.</p> <p>קפאתי לאיזה 5 שניות, לא ידעתי מה לחשוב. בכלל לא האמנתי שדויד יעשה לי דבר כזה, אבל אולי בעצם כן הייתי צריכה להבין אתזה מלכתחילה שהוא &nbsp;שנישק אותי בלי שהכיר אותי לפניי או ידע מי אני בכלל.</p> <p>התחלתי לבכות, הוא אפילו לא שם לב שהייתי שם כי עמדתי בצד, הלכתי אחורה, לא רציתי להפריע לו לתקוע לשונות בגרונות של אנשים אחרים.</p> <p>יצאתי מהחצר ורצתי לכיוון הבית שלי, בוכה ומושפלת, כזאת הרגשה לא הייתה לי בחיים.</p> <p>נכנסתי הבייתה וישר עליתי המדרגות לחדריי שאימא שלי או אבי יראו באיזה מצב אני נמצאת ויתחילו לשאול שאלות.</p> <p>סגרתי את הדלת, שמתי מוזיקה רועשת מהמחשב ונכנסתי לפייסבוק.</p> <p>נכנסתי לפרופיל של דויד והתחלתי לחשוב על משהו שדויד אמר לי.</p> <p>דויד אף פעם לא אישר לי את הבקשה ששלחתי לו שאנחנו חברים בפייסבוק, הוא אמר לי שאהבה זאת אהבה בין שנינו לא בין שנינו וכל העולם והוא רוצה שזה ישאר ככה, אני קיבלתי את החלטתו ושתקתי. אולי הוא לא רצה לדחות בקשות של בנות אחרות, עכשיו הכול ברור, פיתאום הבנתי איזה מין בנאדם הדויד הנורא נחמד הזה... הייתי צריכה לראות את הפרצוף שלו לפני..</p> <p>'מה קורה פריקית חסרת חברים?' קיבלתי הודעה מאביב בפייסבוק, איזה טיימניג הוא מוצא לעצבן אותי.</p> <p>'מה את רוצה?' שאלתי.</p> <p>'להציק לך' ענה.</p> <p>אני ואביב כבר מהגן מכירים, תמיד שנאתי אותו והוא אותי, אבל משום מה האימהות שלנו כמו BFF.</p> <p>'את לא יכול ללכת ולהציק למישהו שבאמת ירד לרמה שלך?' עניתי.</p> <p>'אני יכול, אבל נעעע... אותך הכי כיף לעצבן' ענה, ואני צוחקת עם כל הדמעות.</p> <p>'חה חה חה ו-חה (NOT)' כתבתי.</p> <p>'את מנסה להיות מצחיקה ולא הולך לך, אם תתאמצי יותר אולי תצליחי' ענה.</p> <p>'אז זהו שאני לא מנסה, מה אני כמוך? מנסה כל היום להיות ליצן החצר של הכיתה ולהצחיק את הפרחות הדפוקות שמשום מה אתה חושב אם תצחיק אותם אז הם ישמיו עלייך משהו' עניתי. ומשום מה הרגשתי אכזרית, אולי קצת הגזמתי?</p> <p>'אאוץ'! ורק לידיעתך אני יכול להשיג את כל מה שאני רק רוצה, אני פשוט לא רוצה..' אמר.</p> <p>'ברור....' עניתי.</p> <p>'אל תאמיני...' ענה.</p> <p>'אותי אתה לא יכול להשיג!!' אמרתי,מצחקקת.</p> <p>'זה בגלל שאת ילדה פריקית חסרת חברים ואותך אני לא רוצה אפילו לא בשביל חיית מחמד' ענה והפעם הוא החזיר לי על כל מה שאמרתי.</p> <p>'ערס' אמרתי</p> <p>'פריקית' ענה.</p> <p>והתנתקתי מהפייסבוק.</p> <p>~טרררר~טרררררר~</p> <p>"הלו?" עניתי.</p> <p>"מאמיי זה אני דויד, מה קורה?" שאל.</p> <p>"בסדר.. אתה עסוק?" שאלתי..</p> <p>"למה שאני יהיה עסוק?" שאל בחזרה..</p> <p>"כי חשבתי שהלשון שלך עדיין תקועה בגרון של מיכל" אמרתי, ונתקתי.</p> <p>שמתי את הפלאפון על שקט והלכתי לישון, מנסה למחוק את כל שלושת החודשים האלה מהראש שלי שרוב הסיכויים שגם בהם הוא בגד בי.</p> <p><br /><br /></p> <p style="text-align: center;"><img style="width: 308px; height: 422px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/07/28/76/762807/posts/23853814.jpg" border="0" alt="" /></p></div>Sun, 16 Oct 2011 17:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (סיפורי האישים.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=762807&blogcode=12809862http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=762807&blog=12809862http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=762807&blogcode=12788533<div align="right" dir="rtl"><p>אני נחשבת "כופרת" בגלל שאני לא צמה.</p> <p>לדעתי זכותו של כל בנאדם לעשות מה שבראש &nbsp;שלו, מה פיתאום כל העולם עושה מיזה כזה עניין שאנשים לא צמים.</p> <p>קיצר לכל האלה שצמים, שיהיה צום קל!</p> <p>והפרק ה-5 עולה בקרוב...</p> <p>יומטוב לכולם וגמר חתימה טובה!</p> <p>&nbsp;</p></div>Fri, 07 Oct 2011 23:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (סיפורי האישים.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=762807&blogcode=12788533http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=762807&blog=12788533http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=762807&blogcode=12785107<div align="right" dir="rtl"><p>אחרי הריב השטותי שלי ושל דניאל שלחו את שתיינו הבייתה כי 'יש חוקים בבית ספר'.</p><BR><p>בדרך לתחנה הלכנו אחת ליד השנייה, אבל אף אחת לא דיברה עם השנייה, אני ממש כעסתי על דניאל שהיא האשימה אותי ובכלל לא שאלה ולא בדקה פשוט באה והחטיפה לי אגרוף לפרצוף, ככה סתם. הרגשתי שאני אפילו לא רוצה להסביר לה שזאת לא אני, העדפתי ללכת הבייתה ולשתוק ולתת לה לשבור את הראש, כי כמה שהיא 'גברת פופולרית' בסופו של דבר היא מאבדת אותי ולא אני אותה כי זאת שהפלילה אותי כי ככה היא רצתה.</p><BR><p>הגעתו לתחנה ושמעתי אותה מתנשפת ממש חזק.</p><BR><p>"למה?" הסתכלה עליי, ראיתי שהיא דיממה מהשפה והסתכלה עליי עצבנית.</p><BR><p>"למה, מה?!" אמרתי.</p><BR><p>"אוי נו אל תשחקי אותה! פשוט נישבר לי ממך! את לא ההניקול שאני מכירה את פשוט השתנית והפכת להיות קנאית ואת פשוט מקנאה בי ובזה שיש לי מיליון חברות ולא אפילו אין אחת". אמרה בעצבים.</p><BR><p>"מזה?! תגידי, שפכי מה שיש לך להגיד! אני רוצה לשמוע הכול... את יודעת, עדיף שלא יהיו לי חברות בכלל מאשר מיליון חברות מזויפות ורכלניות". הגבתי לה בחזרה, אני לא מתכוונת לשתוק לה שוב ואם יש צורך נתחיל לריב שוב מכות גם בתחנה.</p><BR><p>"מצחיקה, מהרגע הראשון שראיתי אותך התכוונתי להתרחק ממך ומהאשיות המגעילה שלך". גיחחה.</p><BR><p>"מגעילה?!" התפעלתי. אני תמיד הייתי שם בשבילה והיא רק שהיא הייתה צריכה אותי היא הייתה באה ופיתאום אני המגעילה?!</p><BR><p>"כן, תיראי אותך! את כולך לובשת שחור, את שמה איפור שלא מחמיא לך בכלל, אני ממש ניראית כמו אחת שחותכת וירידים ושבאלה להתאבד, את פשוט מוזרה!! כל הילדים בכיתה אמרו לי אתזה, את יודעת מה לא רק בכיתה, בכל השיכבה! את פשוט אפס. את כלום!" אמרה.</p><BR><p>"אם זה מה שאת באמת חושבת עליי אני שמחה שכל זה קרה, ראיתי את הפרצוף האמיתי שלך סוף סוף!!!" אמרתי והפעם באמת התכוונתי לזה.</p><BR><p>"ורק שתדעי שגם אם לא היינו רבות, גם הייתי מעיפה אותך ממני. בדיוק מה שחסר לי עכשיו עלוקה מכוערת שרק מנסה להפוך אותי לחסרת חברים כמוהה" אמרה.</p><BR><p>"אחלה" אמרתי, מנסה לעצור את הדמעות עד שיגיע האוטובוס ואני יעלה לבדיי ויוכל להתפרק.</p><BR><p>בדיוק בא האוטובוס אבל שתינו עלינו עליו, וכשירדתי בתחנה שלי התחלתי להתפרק, התחלתי לבכות כאילו אין מחר, לא האמנתי שזה הפרצוף האמיתי של הילדה שהייתה החברה הכי טובה שלי במשך כ"כ הרבה שנים.</p><BR><p>כל היום שכבתי במיטה עם המוזיקה שלי בפול ווליום, לא יכולה להפסיק לבכות ולחשוב על משהו אחר חוץ מדניאל, שהפכה מהחברה הכי טובה לאוייבת הכי גרועה שלי.</p><BR><p>למחרת הגעתי לבית ספר, הייתי עדיין פצועה מהפצעים שקיבלתי ממנה, שמתי מלא מקייפ אפ רק כדי להסתיר את הפצעים הממש גרועים שעוד לא הפסיקו לדמם.</p><BR><p>ישבתי במקומי ואז בא דויוד והתיישב לידיי, סוף סוף גם ראיתי את פרצופו האמיתי של דויד ושמחתי שראיתי הכול או לפחות אני מקווה.</p><BR><p>"תודה" אמרתי לדויד בזמן שיעור תנ"ך רק הפעם גם אני לא הסתכלתי עליו, כמו שהוא תמיד עושה לי.</p><BR><p>"מה?" גיחחך.</p><BR><p>"אתה יודע בדיוק על מה, הבנתי את המשחק שלך" אמרתי, מרוצה מעצמי.</p><BR><p>"איזה משחק?" שאל.</p><BR><p>"זה שגילית לכל השיכבה שעומר ודניאל התנשקו כדיי שאני אראה את הפרצוף האמיתי של דניאל, כי משום &nbsp;מה ראיתי את הפרצוף שלה לפניי ואתה בכלל לא מכיר אותה" אמרתי בביטחון.</p><BR><p>"אהה זה.. אממ.. זה סתם היה בשביל לראות את דניאל מרביצה לך" אמר בחשש.</p><BR><p>"טוב מה שתגיד.." אמרתי, מגחחת.</p><BR><p>"אבל תקשיבי, אני לא.." אמר מפוחד.</p><BR><p>"ניקול ודויוד שקט שם!!!!!" אמרה המורה לתנ"ך, אוסנת.</p><BR><p>ומאז שתקנו.</p><BR><p>בסוף השיעור שמעתי את דניאל קוראת לי ובאתי אליייה עניין אותי לדעת מה יש לה להגיד.</p><BR><p>"תקשיבי מה שעשית היה חרא מעשה, אבל אני מוכנה לסלוח לך כי אני נחמדה" אמרה.</p><BR><p>אוי הצניעות שלה זה משהו, חשבתי לעצמי.</p><BR><p>"אוקיי.." אמרתי באידושת.</p><BR><p>"אבל שמעי יש מצב את אומרת לי מה את יודעת על עומר כי יש שמועות שאתם בני דודים זה נכון? רק תגידי לי ואז נחזור להיות החברות הכי טובות!" אמרה בביטחון.</p><BR><p>פשוט התפוצצתי מצחוק כשהיא אמרה אתזה "את פשוט פתטית אני לא חוזרת להיות חברה שלך, את פשוט צפויה ויש לך חרא אישיות רק חבל שלא ראיתי את זה לפניי.." אמרתי וחזרתי למקומי.</p><BR><p>בסוף היום לקחתי את דויד לפינה המורחקת איפה שהוא נישק אותי ממטרה מסוימת.</p><BR><p>"אתה יודע הפעם באמת גררתי אותך לפה כי רציתי להיות איתך לבד" אמרתי לו.</p><BR><p>"למה?" שאל.</p><BR><p>"אתה דאגת לי כל הזמן הזה ואני שפטתי אותך בלי סיבה, אני מצטערת ותודה!" אמרתי והתקרבתי אליו יותר ויותר עד שהרגשתי את שפתיי נוגעות בשלו, והרגשתי שהפעם זאת באמת הייתה נשיקה קסומה.</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p><br><img style="width: 480px; height: 640px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/07/28/76/762807/posts/23754338.JPG" border="0" alt=""></p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>&nbsp;פרק זה מוקדש לחברתי הטובה ביותר שאם הייתי צריכה לצאת לעולם הגדול בלעדייה, פשוט היו דורכים עלי כמו על פתיבר והכוול בזכותה!</p><p>קרינה אני אוהבת אווותך!!!! 3&gt; 3&gt;</p><BR><p>&nbsp;</p></div>Thu, 06 Oct 2011 15:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (סיפורי האישים.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=762807&blogcode=12785107http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=762807&blog=12785107http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=762807&blogcode=12783988<div align="right" dir="rtl"><span style="font-size: medium;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: David;"> <p><span style="text-decoration: underline;"><br /></span></p> </span></span></span> <p style="font-size: x-large;"><span style="font-size: small;"><span style="font-size: medium;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: David;">לא עצרתי אותו מלנשק אותי, עד שהבנתי באמת מה קורה פה, מה אני זונה?!</span></span></span></span></p> <p style="font-size: x-large;"><span style="font-size: small;"><span style="font-size: medium;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: David;"><span style="font-size: small;">מה אני פה מתנשקת עם ילד שאני אפילו לא מכירה?</span></span></span></span></span></p> <p style="font-size: x-large;"><span style="font-size: small;"><span style="font-size: medium;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: David;"><span style="font-size: small;">למרות שהוא זה שנישק אותי אבל בכל זאת!</span></span></span></span></span></p> <p style="font-size: x-large;"><span style="font-size: small;"><span style="font-size: medium;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: David;"><span style="font-size: small;">מה קורה לי?</span></span></span></span></span></p> <p style="font-size: x-large;"><span style="font-size: small;"><span style="font-size: medium;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: David;"><span style="font-size: small;">דחפתי אותו, והסתכלתי עליו, הוא היה בשוק שעצרתי אותו.</span></span></span></span></span></p> <p style="font-size: x-large;"><span style="font-size: small;"><span style="font-size: medium;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: David;"><span style="font-size: small;">"שלא תעז להתקרב אליי יותר!" הזהרתי אותו, הוא היה פשוט בשוק ממני.</span></span></span></span></span></p> <p style="font-size: x-large;"><span style="font-size: small;"><span style="font-size: medium;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: David;"><span style="font-size: small;">הלכתי לתחנה, מחכה לאטובוס שיחזיר אותי הביתה.</span></span></span></span></span></p> <p style="font-size: x-large;"><span style="font-size: small;"><span style="font-size: medium;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: David;"><span style="font-size: small;">כשהגעתי הביתה הרגשתי מן רטט על הגוף, שכמובן היה הפלאפון שלי שאני תמיד שוכחת להחזיר אותו למצב רגיל.</span></span></span></span></span></p> <p style="font-size: x-large;"><span style="font-size: small;"><span style="font-size: medium;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: David;"><span style="font-size: small;">טרררר~טרררר' רטט הפאלפון שלי.</span></span></span></span></span></p> <p style="font-size: x-large;"><span style="font-size: small;"><span style="font-size: medium;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: David;"><span style="font-size: small;">"הלו?" עניתי.</span></span></span></span></span></p> <p style="font-size: x-large;"><span style="font-size: small;"><span style="font-size: medium;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: David;"><span style="font-size: small;">"חברה שליייייי!" זאת הייתה דני.</span></span></span></span></span></p> <p style="font-size: x-large;"><span style="font-size: small;"><span style="font-size: medium;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: David;"><span style="font-size: small;">"היי" אמרתי באדישות, קצת נפגעתי ממנה שהיא הלכה עם הפרחות של השיכבה, ונטשה אותי.</span></span></span></span></span></p> <p style="font-size: x-large;"><span style="font-size: small;"><span style="font-size: medium;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: David;"><span style="font-size: small;">"הכול בסדר?" שאלה.</span></span></span></span></span></p> <p style="font-size: x-large;"><span style="font-size: small;"><span style="font-size: medium;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: David;"><span style="font-size: small;">"כן הכול בסדר" שוב דיברתי אליה באדישות.</span></span></span></span></span></p> <p style="font-size: x-large;"><span style="font-size: small;"><span style="font-size: medium;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: David;"><span style="font-size: small;">"אוקי, שומעת אני ממש מצטערת אבל אין מצב שניפגש היום, את כועסת?"</span></span></span></span></span></p> <p style="font-size: x-large;"><span style="font-size: small;"><span style="font-size: medium;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: David;"><span style="font-size: small;">"אני חייבת ללכת אני ידבר איתך מאוחר יותר, ביי." אמרתי וניתקתי, אני לא יכולה לשקר לה, וכן כעסתי.</span></span></span></span></span></p> <p style="font-size: x-large;"><span style="font-size: small;"><span style="font-size: medium;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: David;"><span style="font-size: small;">מה יש לה? זה כאילו כבר לא איכפת לה ממני, היא ממש השתנה ולא אהבתי את זה.</span></span></span></span></span></p> <p style="font-size: x-large;"><span style="font-size: small;"><span style="font-size: medium;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: David;"><span style="font-size: small;">הרגשתי ממש רע, אפילו התחלתי לבכות, קודם מגיע הילד הזה שלא קשור לחיים ומתנהג כאילו הוא מכיר אותי ואחרי זה כל הסיפור עם דניאל. אין לי כוח לכל זה.</span></span></span></span></span></p> <p style="font-size: x-large;"><span style="font-size: small;"><span style="font-size: medium;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: David;"><span style="font-size: small;">אחרי יום חסר משמעות מצאתי את עצמי מתעוררת לבדי בבוקר כמו רובוט ששוב צריך ללכת לבית ספר, כל יום אותה שיגרה משעממת.</span></span></span></span></span></p> <p style="font-size: x-large;"><span style="font-size: small;"><span style="font-size: medium;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: David;"><span style="font-size: small;">הגעתי לבית ספר וישר ראיתי את דניאל אבל התחמקתי ממנה. כשהיה צילצול נכנסתי לכיתה והתיישבתי במקומי בשולחן האחרון בפינה.&nbsp;</span></span></span></span></span></p> <p style="font-size: x-large;"><span style="font-size: small;"><span style="font-size: medium;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: David;"><span style="font-size: small;">ופתיאום הינה שוב הילד המעצבן הזה בא, מתישב לידי אבל שותק ולא אומר מילה, יופי יותר טוב ככה.</span></span></span></span></span></p> <p style="font-size: x-large;"><span style="font-size: small;"><span style="font-size: medium;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: David;"><span style="font-size: small;">לילך נכנסה לכיתה והתחילה להסביר לנו על היום שדה שיש לנו עוד כמה ימים, היא חילקה ת'אישורים ובזמן שאני קוראת אני מחפשת לראות לאיזה עיר אנחנו הולכים הפעם.</span></span></span></span></span></p> <p style="font-size: x-large;"><span style="font-size: small;"><span style="font-size: medium;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: David;"><span style="font-size: small;">מצאתי! היה כתוב למעלה ובגדול <strong>'ירושלים'</strong>.</span></span></span></span></span></p> <p style="font-size: x-large;"><span style="font-size: small;"><span style="font-size: medium;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: David;"><span style="font-size: small;">שוב ירושלים?! כמה פעמים אפשר כבר לחרוש על אותה עיר, מאתיים אלף פעם היינו שם,</span></span></span></span></span></p> <p style="font-size: x-large;"><span style="font-size: small;"><span style="font-size: medium;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: David;"><span style="font-size: small;">גם ביסודי, גם בחטיבה, גם בחטיבה העליונה, כאילו כמה אפשר, לא נימאס?!</span></span></span></span></span></p> <p style="font-size: x-large;"><span style="font-size: small;"><span style="font-size: medium;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: David;"><span style="font-size: small;">בזמן שאני ממשיכה לקרוא את הדף על ירושלים ועל הדברים שאנחנו צריכים להביא איתנו דויד נוגע בכתפי אבל לא מסתכל עליי.</span></span></span></span></span></p> <p style="font-size: x-large;"><span style="font-size: small;"><span style="font-size: medium;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: David;"><span style="font-size: small;">"מה אתה רוצה?!" שאלתי.</span></span></span></span></span></p> <p style="font-size: x-large;"><span style="font-size: small;"><span style="font-size: medium;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: David;"><span style="font-size: small;">הוא לא אמר כלום אבל העביר לי מכתב שהעבירו לו שעליו היה כתוב 'לניקול'. ישר כשראיתי את המכתב ידעתי שהוא מגיע מדניאל אבל לא ידעתי אם אני רוצה לקרוא אותו. מצד אחד מעניין לקורא מה היא כתבה אבל מצד שני אם היא רוצה להגיד לי משהו שתגיד לי אותו בפרצוף ושלא תתחיל לשלוח לי מכתבים. אך&nbsp;לבסוף החלטתי להכניס אותו לקלמר ולראות מה יש לה להגיד.</span></span></span></span></span></p> <p style="font-size: x-large;"><span style="font-size: small;"><span style="font-size: medium;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: David;"><span style="font-size: small;">אחרי שעתיים ברצף של שיעור היסטוריה מגיעה ההפסקה של ה-20 דק' שלה כל השעתיים חיכתי שתבוא. כששמעתי את הצלצול הוצאתי מיד את הMP עם האוזניות שלי ושמתי לי את המוזיקה שאני אוהבת והייתי בתוך השקט והשלווה שלי בעולם קטן ששייך רק לי. בזמן ששמעתי מוזיקה העפתי מבט הצידה וראיתי שגם דויד לא קם ממקומו וגם הוא שומע מוזיקה מהפלאפון שלו, פתאום הרגשתי נגיעה בכתף, זאת הייתה דניאל הורדתי את האוזניות והסתכלתי עליה, מחכה לראות מה יש לה להגיד,</span></span></span></span></span></p> <p style="font-size: x-large;"><span style="font-size: small;"><span style="font-size: medium;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: David;"><span style="font-size: small;">"היי... מה קורה?" אמרה באדישות.</span></span></span></span></span></p> <p style="font-size: x-large;"><span style="font-size: small;"><span style="font-size: medium;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: David;"><span style="font-size: small;">"בסדר.." עניתי בחוסר רצון</span></span></span></span></span></p> <p style="font-size: x-large;"><span style="font-size: small;"><span style="font-size: medium;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: David;"><span style="font-size: small;">"קיבלת את המכתב?" שאלה.</span></span></span></span></span></p> <p style="font-size: x-large;"><span style="font-size: small;"><span style="font-size: medium;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: David;"><span style="font-size: small;">"איזה מכתב?" שיקרתי.</span></span></span></span></span></p> <p style="font-size: x-large;"><span style="font-size: small;"><span style="font-size: medium;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: David;"><span style="font-size: small;">"לא משנה, אממ.. אני רוצה שתדעי שאני ממש מצטערת שלא יכולתי להיפגש אתמול! אני מקווה שאת לא כועסת" אמרה.</span></span></span></span></span></p> <p style="font-size: x-large;"><span style="font-size: small;"><span style="font-size: medium;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: David;"><span style="font-size: small;">"לא אני לא כועסת, יש לך עוד הרבה חברות חוץ ממני ואת לא חייבת או צריכה להיות איתי כל הזמן זה בסדר שיהיו לך חיי חברה אחרים." אמרתי לה.</span></span></span></span></span></p> <p style="font-size: x-large;"><span style="font-size: small;"><span style="font-size: medium;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: David;"><span style="font-size: small;">"ניקול את פשוט מלאך! אני כ"כ שמחה שאת מבינה אותי. אז שמעי מה קרה לי אתמול עומר הזמין אותי לצאת איתו, ויצאתי איתו ויכול להיות שקצת התנשקנו.." אמרה.</span></span></span></span></span></p> <p style="font-size: x-large;"><span style="font-size: small;"><span style="font-size: medium;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: David;"><span style="font-size: small;">"מה?! אבל הוא ושירלי לא חברים?!" שאלתי בהלם וחשבתי לעצמי אני ועומר בני דודים ואפילו דניאל לא יודעת אתזה, אני יודעת לשמור סוד ממש טוב.</span></span></span></span></span></p> <p style="font-size: x-large;"><span style="font-size: small;"><span style="font-size: medium;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: David;"><span style="font-size: small;">"כן אבל הוא אמר שהוא ייפרד ממנה כמה שיותר מהר ונוכל להיות ביחד חוץ מיזה את יודעת שהייתי דלוקה על עומר כבר מלא זמן, הגיע הזמן שהוא סוף סוף הבחין בי, אבל ממש חשוב שלא תספרי את זה לאף אחד!!"</span></span></span></span></span></p> <p style="font-size: x-large;"><span style="font-size: small;"><span style="font-size: medium;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: David;"><span style="font-size: small;">"כן..כן.. את צודקת" אמרתי למרות שידעתי שאם שירלי תגלה את הכול, כ"כ הלך על דניאל המסכנה.</span></span></span></span></span></p> <p style="font-size: x-large;"><span style="font-size: small;"><span style="font-size: medium;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: David;"><span style="font-size: small;">לבסוף ברקע שמעתי את הצילצול ודניאל חזרה למקומה.</span></span></span></span></span></p> <p style="font-size: x-large;"><span style="font-size: small;"><span style="font-size: medium;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: David;"><span style="font-size: small;">"רואה?" דויוד פנה אליי, והוא סוף סוף הסתכל עליי, הרגשתי שזאת הפעם הראשונה שאנחנו מנהלים דו שיח ולא רק אני מסתכלת לו בעניים.</span></span></span></span></span></p> <p style="font-size: x-large;"><span style="font-size: small;"><span style="font-size: medium;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: David;"><span style="font-size: small;">"רואה מה?" שאלתי.</span></span></span></span></span></p> <p style="font-size: x-large;"><span style="font-size: small;"><span style="font-size: medium;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: David;"><span style="font-size: small;">"לא רק אנחנו התנשקנו אתמול" אמר.</span></span></span></span></span></p> <p style="font-size: x-large;"><span style="font-size: small;"><span style="font-size: medium;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: David;"><span style="font-size: small;">"סליחה?! קודם כול אתה נישקת אותי וגם זה לא נחשב כי עצרתי אותך בזמן חוצמיזה שתדע שאני לא יודעת אם איזה בנות זונות אתה מסתובב אבל אני לא אחת כזאת!" אמרתי.</span></span></span></span></span></p> <p style="font-size: x-large;"><span style="font-size: small;"><span style="font-size: medium;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: David;"><span style="font-size: small;">"צודקת" אמר</span></span></span></span></span></p> <p style="font-size: x-large;"><span style="font-size: small;"><span style="font-size: medium;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: David;"><span style="font-size: small;">אני יודעת" אמרתי.</span></span></span></span></span></p> <p style="font-size: x-large;"><span style="font-size: small;"><span style="font-size: medium;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: David;"><span style="font-size: small;">"את הרבה יותר גרועה!" אמר.</span></span></span></span></span></p> <p style="font-size: x-large;"><span style="font-size: small;"><span style="font-size: medium;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: David;"><span style="font-size: small;">"אוף נימאס לי כבר, תעזוב אותי בשקט! לא הספקת עוד להכיר איזה ילדה חסרת חיים כמוך שתגרום לך לעזוב אותי בשקט?" אמרתי.</span></span></span></span></span></p> <p style="font-size: x-large;"><span style="font-size: small;"><span style="font-size: medium;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: David;"><span style="font-size: small;">"לא, את ילדת חסרת החיים היחידה שאני מכיר" אמר.</span></span></span></span></span></p> <p style="font-size: x-large;"><span style="font-size: medium;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: David;"><span style="font-size: small;">"באלך להציק לי ביום אחר? אני במילא עצבנית כבר מהבית. תודה!" אמרתי בעצבים, מנסה לסתום לו ת'פה.</span></span></span></span></p> <p style="font-size: x-large;"><span style="font-size: medium;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: David;"><span style="font-size: small;">&nbsp;</span></span></span></span></p> <p style="font-size: x-large;"><span style="font-size: small;"><span style="font-size: medium;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: David;"><span style="font-size: small;">למחרת בתחילת היום בבוקר באתי והתישבתי במקום בזמן שכולם מסתכלים עליי ואני רואה את&nbsp;לפתע את דניאל&nbsp;באה ומתקרבת עליי יותר ויותר בעצבים וכשהגיעה&nbsp;אליי היא הכניסה&nbsp;לי אגרוף בפרצוף.</span></span></span></span></span></p> <p style="font-size: x-large;"><span style="font-size: small;"><span style="font-size: medium;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: David;"><span style="font-size: small;">לא הבנתי מה קורה, בסוף בזמן שאנחנו רבות מכות בכיתה אני שומעת את כל הכיתה צועקת לדניאל שהיא זונה שהיא התנשקה עם עומר והבנתי שאני ודניאל רבות מכות בגלל שהיא חושבת שאני חשפתי אותה וגילתי לכול השיכבה שהיא התנשקה עם עומר. רציתי להפסיק להרביץ לה ולהסביר לה שלא אמרתי כלום אבל היא כל הזמן החטיפה לי וידעתי שאם אני יפסיק באמצע היא תנצל אתזה ותבעט בי יותר חזק ממה שהיא עושה לי עד עכשיו.</span></span></span></span></span></p> <p style="font-size: x-large;"><span style="font-size: medium;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: David;"><span style="font-size: small;">בזמן שאנחנו מעיפות שולחנות וכל הכיתה מועדדת אותנו להמשיך לריב אני מעיפה את מבטי הצידה ואני רואה את דויד מהפינה של הכיתה מחייך אלי ועושה לי שלום, אבל שלום מתנשא, כאילו הוא זה שסיפר לכל השיכבה על דניאל ועומר.</span></span></span></span></p> <p style="font-size: x-large;"><span style="font-size: small;"><span style="font-size: medium;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: David;"><span style="font-size: small;"><strong>יכול להיות?</strong></span></span></span></span></span></p> <p style="font-size: x-large;"><span style="font-size: small;"><span style="font-size: medium;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: David;"><span style="font-size: small;"><strong>יכול להיות שזה באמת הוא?!</strong></span></span></span></span></span></p> <p style="font-size: x-large; text-decoration: underline;">&nbsp;</p> <p style="text-align: center;"><img style="width: 500px; height: 256px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/07/28/76/762807/posts/23747368.gif" border="0" alt="" /></p> <p style="font-size: x-large; text-decoration: underline;">&nbsp;</p></div>Wed, 05 Oct 2011 20:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (סיפורי האישים.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=762807&blogcode=12783988http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=762807&blog=12783988http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=762807&blogcode=12764694<div align="right" dir="rtl"><p>"בוקר טוב ילדה יפה שלי" אימא באה ונגעה בכתפי.</p> <p>"בוקר טוב אימא.." עניתי לה.</p> <p>"יאללה תתארגני, עוד מעט בית ספר" אמרה ויצאה מהחדר שלי.</p> <p>אני שונאת לקום בבוקר! מה הטעם בזה?!</p> <p>אנחנו מגיעים לבית ספר כמו זומבים, כולם עייפים ומתים ללכת הבייתה ולאף לא איכפת מה המורה אומרת או מסבירה, ואז אנחנו מפסידים חומר.</p> <p>למה אי אפשר בית ספר בשעה יותר מאוחרת?! כ"כ קשה?!</p> <p>קמתי מהמיטה, נכנסתי למקלחת להעיר קצת את עצמי.</p> <p>אחרי המקלחת, התלבשתי, פינישים אחרונים ואני מוכנה.</p> <p>לקחתי את הסנדוויץ' שהיה מונח על השיש ויצאתי מהבית.</p> <p>כשהגעתי לבית ספר קלטתי בפינה את דניאל, דניאל היא החברה הכי טובה שלי כבר 5 שנים, אבל חשבתי שדימיינתי,</p> <p>איך זה יכול להיות?!</p> <p>דניאל עזבה לקנדה לפני שנתיים ומאז לא ראיתי אותה, אולי בטלפון ובשיחת וידאו בסקייפ אבל חוץ מיזה כלום!</p> <p>התקרבתי לכיוונה רק כדיי לבדוק שזאת היא.</p> <p>"דניאל?" רציתי לראות עם הילדה תסתובב.&nbsp;היא הסתובבה!</p> <p>"ניקיי!!" היא צעקה וישר קפצה עליי ונתנה לי חיבוק שלא ניגמר</p> <p>אני חושבת שאנשים הסתכלו עליינו מוזר וחשבו שאנחנו לסביות, אבל ממתי לי איכפת מה אנשים חושבים?!</p> <p>"יואווו איך התגעגעתי לזה, את לא מבינה.." אמרתי, כבר זולגות לי דמעות מהעיניים.</p> <p>היא לא ענתה לי אבל הרגשתי שהיא מחבקת אותי יותר חזק ולא משחררת אותי.</p> <p>"תגידי דני, מה את עושה פה? לא שאני לא שמחה לראות אותך, אני מאושרת... אבל את לא אמורה להיות בקנדה?" שאלתי אותה אחרי כל ההתרגשות.</p> <p>"אז זהו, ההורים שלי ראו שמאז שעברנו ממש השתנתי, אין לי בכלל חברים, אני מדירדרת בלימודים ואפילו חתכתי את עצמי בחודש ה-1 של המעבר כי ממש סבלתי. אז הם שלימו לי על פיסכולוג ולא זרמתי איתו כאילו לא נתתי לו את מה שהוא רוצה. אז הם נתנו לי עוד ועוד זמן וזה לא עבר, אז הם נישארו שם ואני גרה עם סבתא שלי, וחזרתי!!!"</p> <p>"אוי התגעגעתי!!!" אמרתי ושוב חיבקתי אותה אבל חיבוק יותר קצר מהקודם.</p> <p>"וואי יש לנו כ"כ חומר להשלים!" אמרה לי עם חיוך גדול על פניה.</p> <p>"ברור, והיום את באה אליי!" ציוותי אליה לבוא.</p> <p>"חחח.. לא חשבתי אחרת." גיחחה.</p> <p>נכנסו לכיתה וכל הילדים כבר ישבו במקומות, והמורה כבר הייתה בכיתה. כולם הסתכלו על דני, היו המומים לראות אותה.</p> <p>דני הייתה הילדה החביבה על כולם, נכון שאני והיא היינו החברות הכי טובות, אבל את דני כולם אהבו.</p> <p>כולם סמכו עליה, דיברו איתה, רצו להיות איתה. אבל משום מה דני העדיפה הכי הרבה להיות איתי למרות שהיא הייתה החברה היחידה שלי ואני הייתי מתוך כל האלף חברות שלה.</p> <p>כשאני ודני נכנסו ביחד לכיתה כמעט כל הילדים קמו וחיבקו את דני, אני נישארתי עומדת בצד.&nbsp;</p> <p>המורה אמרה לכולם לשבת חוץ מדני ובזמן שכולם התיישבו המורה הציגה את דני ואמרה לה ללכת לשבת ליד תום.</p> <p>אני חזרתי למקומי ליד הילד החדש עם חיוך ענקי על הפרצופי וכשמאחוריו סערת רגשות של מה עומד לקרות עכשיו?</p> <p>"את לא מקנאה בה?" הילד החדש פנה אליי.</p> <p>"סליחה?" אמרתי.</p> <p>"כאילו היא יפה וחברותית, ותיראי כמה כל הכיתה שמחה לראות אותה, אם את חושבת שתמשיכו להיות חברות הכי טובות, את טועה" אמר לי הילד כשמבטו מופנה אל המורה, הוא אפילו לא הסתכל לי בעיניים.</p> <p>"תשמע אני לא מכירה אותך וזה ממש לא ענייניך! לך תחתןך וירידים או משהו ותעזוב אותי בשקט" התעצבנתי. אמרתי לו סטיגמה על אימואים שאני ממש שונאת כי גם אני נחשבת 'אימו' אבל הילד הזה ממש הגזים! מה הוא דוחף את האף שלו למקומות שלא צריך.&nbsp;</p> <p>"אוקי" אמר באדישות ובחוסר רגש.</p> <p>ידעתי הילד צודק, ידעתי שעכשיו כולם עומדים להידבק על דני, ומי אמר שאנחנו עדיין חברות הכי טובות?! כ"כ הרבה השתנה במשך שנתיים.</p> <p>גם היא וגם אני. ועכשיו הכול עומד להיות שונה.</p> <p>כשהיום ניגמר ראיתי את דני חוזרת הבייתה עם כל חבורת הפרחות שאחת מהם זאת שירלי.</p> <p>אז אני כהרגלי הלכתי לבדי עם האוזניות והמוזיקה שלי.</p> <p>"אמרתי לך" חלף על פני הילד החדש.</p> <p>"מה?!" תפסתי לו בתיק וגררתי אותו אחורה, רציתי לדעת מה הקטע שלו.</p> <p>"מה את גוררת אותי? את יכולה לבקש אם את רוצה להיות איתי לבד, את יודעת.." אמר, מרוצה מעצמו.</p> <p>"מזה? מי ניראה לך שאתה יכול לדבר אליי בצורה כזאת? כל העניין שלי ושל דניאל זה שלי ושל דניאל! פשוט אל תתערב ואני בכלל לא מכירה אותך. רציתי לקחת אותך למקום המבודד הזה כדי להזהיר אותך שלא תעז להתערב לי בחיים!" הוא כבר ממש עלה לי על העצבים.</p> <p>"אה כן?" שאל</p> <p>"כן" עניתי.</p> <p>&nbsp;הוא הצמיד אותי על הקיר וקירב את שפתיו לשלי אבל לא נגע בהם.</p> <p>"את יודעת שאת חולה עליי, ראיתי את המבטים שלך כשנכנסתי לכיתה, את פשוט מתה שאני ינשק אותך עכשיו" אמר.</p> <p>"אתה פשוט אגואיסט!" דחפתי אותו שיעוף ממני. "אני בכלל לא מכירה אותך! מה אתה חושב שאני?" אמרתי לו בזמן שאני הולכת לכיוון השני.</p> <p>הוא ישר דחף אותי לכיוון שלו, שוב הצמיד אותי אל הקיר רק הפעם הוא לא אמר כלום.</p> <p>הוא הסתכל אליי לאיזה 5 שניות ולאחר מכן נישק אותי נשיקה סוערת שפשוט הקסימה אותי מילד שאני בכלל לא מכירה!</p> <p><br /><img style="width: 300px; height: 382px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/07/28/76/762807/posts/23677306.jpg" border="0" alt="" /></p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p></div>Sun, 25 Sep 2011 08:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (סיפורי האישים.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=762807&blogcode=12764694http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=762807&blog=12764694http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=762807&blogcode=12763575<div align="right" dir="rtl"><p>הגעתי לבית ספר, התיישבתי בפינת השולחן בסוף, לבדי.</p> <p>אני בד"כ לא אוהבת חברה.</p> <p>כל הזמן נכנסו עוד ועוד אנשים לכיתה, שמחים כ"כ לראות את ה'חברים שלהם' שהתחמקו מהם כל החופש ושמחים סוף כל סוף להתחיל את השנה.</p> <p>מה כ"כ שמח בתחילת שנה חדשה?!</p> <p>אני יענה על השאלה הזאת=שום דבר.</p> <p>שוב לראות את האנשים הצבועים שלא ראית כל החופש, שוב לשבת כל היום ולחרוש למבחנים ולעשות שיעורי בית ולראות את המורות המעצבנות שחשבת שניפטרת מהם בסוף שנה..</p> <p>מה שמח בזה?!&nbsp;</p> <p>אני אף פעם לא יבין את הילדים המוכים בשכבה.</p> <p>ישבתי לי בפינה עם הרגליים על הכיסא, מתבוננת על כל הפרחות והערסים שאני השנה נידפקתי איתם באותה הכיתה בזמן שאני שומעת מוזיקה את הלהקה האהובה עליי "Avenged Sevenfold" עם הלהיט שכתבו למתופף שלהם "SO FAR AWAY".</p> <p>באותו הזמן מתקרב עליי <strong>ה</strong>-ערס של השיכבה שבמקרה גם בן-דוד שלי אבל אף חוץ מאיתנו אף אחד לא יודע אתזה..אפשר להגיד ששינו מתביישים אחד בשני, טוב נו לפחות זה הדדי..</p> <p>לפי הרכילות של כל השיכבה המעפנה הזאת אני נחשבת ל'אימו' בגלל שאני אוהבת טעם קצת שונה במוזיקה ואני מעדיפה להיות רוב הזמן עם עצמי, והוא נחשב 'ערס' כי הוא אוהב רק מזרחית ודיכאון והוא יכול להשיג איזה בחורה שרק ירצה.. במקרה גם יש לו חברה שקוראים לה שירלי שרבתי איתה 5 פעמים מכות, אפשר להגיד ששתינו שונאות אחת את השנייה..</p> <p>"מה קורה ניקול?" הוא אמר לי מחייך, ובודק שאף אחד לא מסתכל אליו שהוא מדבר עם ה'מוזרה' של השיכבה.</p> <p>"בסדר, עומר אתה לא חייב להישאר שלא תהרוס לך את ה'מוניטין'" אמרתי בזלזול.</p> <p>"מותר ללכת?" הוא שאל, הוא באמת התכוון לזה..</p> <p>"לך כבר! ניתראה כבר בשבת" גיחחתי.</p> <p>"מת עלייך!!" אמר והלך לפני שמישהו ישים לב.</p> <p>צחקתי.</p> <p>פיתאום אני שמה לב שאביב מתקרב לכיווני, גם אותו אני שונאת, אבל אביב אוהב לרדת עליי בפומפי מול כל החברים הערסים שלו.</p> <p>ברגע שהוא התכוון להשחיל מילה מהפה ולקורא לי שוב 'פריקית מוזרה שאין לה חברים' או משהו כזה, עומר תפס לו ביד וגרר אותו לכיוון השני, עומר תמיד מגן עליי.. טוב נו משפחה מה לעשות...</p> <p>טוב אז אני ניקול, אבל המשפחה והחברים קוראים לי ניקי, למרות שאני שונאת שקוראים לי ככה!</p> <p>אני בת 16 ואני בכיתה יא' אני טובה בלימודים, אני שואפת להגיע גבוהה.</p> <p>אפשר להגיד שאני ה'מוזרה' של השיכבה בגלל שאני לא כמו כולם, אני שונה מהסביבה שאני חיה בה, אבל לי זה לא מפריע, אני מי שאני.</p> <p>"שלום לכולם!" נכנסה המחנכת שלי עוד משנה שעברה, לילך. אני אוהבת את לילך היא תמיד עזרה בכל מיני בעיות שהיו לי שנה שעברה, והיו לי הרבה בעיות!&nbsp;</p> <p>סימנתי לה שלום עם היד והיא חייכה לכיווני.</p> <p>בזמן שכולם דיברו ודיברו וסיפרו ללילך מה היה בחופש נכנס ילד לכיתה שממש משך את תצומת ליבי.</p> <p>הוא נכנס עם הרכזת שלנו רותי, ורותי אמרה ללילך שהוא בא עכשיו מבאר שבע והוא תלמיד חדש בכיתה.</p> <p>לילך קיבלה אותו בשימחה ובגלל שלא היו מקומות פנויים בכיתה ואני הייתי היחידה שישבה לבד, היא הושיבה אותו לידיי.</p> <p>הוא היה מוזר.</p> <p>הוא היה עם פוני שחור, היו לו עגילים על השפה, הוא לבש שחור.. והוא היה שונה...</p> <p>בזמן שהוא התקרב לשבת לידיי אביב צעק לו "פאק!! מה את שמה לנו עוד פריק בכיתה?! איכססס פריקקק!!!!!"&nbsp;</p> <p>והילד החדש אפילו לא התייחס אליו.&nbsp;</p> <p>לילך צעקה על אביב ולאחר שאמרה לו לצאת מהכיתה ביקשה שיגיד איך קוראים לו.</p> <p>"קוראים לי דויד" הסתכל על המורה.</p> <p>"ברוך הבא, דויד" אמרה לילך.</p> <p>לילך התחילה להסביר לנו על השנה, ועל הבגרויות והמחבנים שיהיו בהמשך.</p> <p>אבל אני לא הקשבתי ללילך, כל מה שעבר לי בראש היה על הילד החדש.</p> <p>מה עובר עליי?</p> <p>מיזה הילד הזה?!</p> <p><br /><img style="width: 228px; height: 302px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/07/28/76/762807/posts/23673926.JPG" border="0" alt="" /><br /></p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p></div>Sat, 24 Sep 2011 18:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (סיפורי האישים.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=762807&blogcode=12763575http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=762807&blog=12763575