עוד לילה... אני מתה מעייפות וכותבת במקום לישון. זה ממכר הדבר הזה. פשוט לשפוך את הנשמה בכזאת קלות שכותבת את עצמה.
בא לי לעוף. לטוס מכאן רחוק. החרמנות לריחות, צבעים ונופים חדשים חזרה בגדול. אני מתכננת טיול. יותר נכון, טיול מדגדג לי ואני נותנת לו, מפנטזת עליו. בקרוב מאוד הוא יהיה ממשי.
רואה את עצמי הולכת ברחובות לונדון בקיץ, משוטטת בין האנשים. ברחובות הכי הזויים, מעניינים, מופרעים. מוצאת את עצמי בסיטואציות........................... של מסע. הולכת לקצה, ופאק איט אני אוהבת את זה ותמיד אוהב. אין מה לעשות, לפעמים אני בן אדם קיצוני גם אם זה לא תמיד בריא.
והשתפרתי, בחיי.... כבר לא עושה שטויות רק בשביל לחוות עוד איזה קיק אדרנלין.
משהו שפעם הייתי עושה על ימין ועל שמאל, נהנית כל פעם מחדש. לפעמים בוכה אחרי: "איזו טיפשה הייתי...".
לא, לא יקירתי. לא טיפשה. אוהבת ריגושים ;-) אוהבת ריגושים הייתי ולעולם אשאר. לאחרונה מצאתי לי ריגושים בריאים שלא כוללים התרסקות ובכי בחזור, ובחיי שהם מרגשים לא פחות...
ועדיין. על חוויות מסע אני לא מוותרת ולא אוותר. זורמת גם במחיר ש(אולי)יש מחיר (.....אין לי מושג, פשוט איכשהו קצוות, ריגושים ומחיר נוטים לבוא בחבילה אחת. וממש אין לי מושג באיזה סוג מהשלושה אמצא את עצמי הפעם, אם בכלל). אז מה? חיים פעם אחת. או לפחות הגלגול הזה הוא חד פעמי, ובא לי למצות אותו עד הסוף. מכל הכיוונים, הצדדים, הצבעים והטעמים. יאמי!
שומרים עלי מלמעלה, מותר ליהנות ולעשות שטויות, יהיה בסדר. אני חתולה פראית, תמיד נוחתת על ארבע, תמיד יודעת מתי ואיך לחמוק מחריץ שאף אחד אחר חוץ ממני לא רואה. מיאאאווווו....
(אוהבת את הקול הזה, הפרוע שבתוכי. מחייכת אליו ומזכירה לעצמי שלפעמים המחיר גבוה מדי ואותו אני, בכל זאת, לא מוכנה לשלם).
חזרה למסע. ברלין? כן, לא, אולי... (יותר נכון-בוודאות כן. בסיבוב הזה?) מזג אוויר מושלם בקיץ, מסיבות אינסוף, אמנות ותרבות רחוב, תמונות שנראות כמו נלקחו מאיזה סרט.
אמסטרדם? בא לי.... באאא לי.
איזה כיף זה לעלות על רכבת ולנסוע. לנסוע בלי יעד, בלי כיוון, בלי מטרה. לנסוע ולנשום את הכאן ועכשיו. לרדת מתי שבא. ללכת בלי לדעת לאן. להתבונן. להקשיב. לחוות. להיסחף. להכיר חיים, אנשים, מקומות. אחחח היצר הזה. כמה שאני אוהבת אותו. פשוט חולה עליו. הוא עושה לי טוווווב.....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
