http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=762412החיים הם כמו מעשה אהבה. אפשר בפראות ובעדינות, בעוצמה שקטה או עם הרבה רעש. יש משחק מקדים, רגעים של איחוד עמוק... ויש אורגזמה. התפרצות נטולת גבולות של עונג שמאחדת עולמות, מימדים, בני אדם וטבע. זה מה שקורה לי כשאני יוצרת.heCopyright 2026 * מאוהבת בחיים *. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=762412http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/20/70/68/687020/misc/20390913.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=762412&blogcode=12544356<div align="right" dir="rtl">קצרה היריעה מלהכיל את כל העושר הפנימי הזה שמתפרץ ממני בשבריר שניה... לפעמים אני קופאת כי לא מבינה לאן ללכת, מה לעשות, איך לבטא את כל הסערה המתוקה הזאת שמבקשת משהו ממני. ואני עומדת כמו ילדה נבוכה או אישה שנטרפה קצת ולא מבינה, שואלת. לפעמים ברגעים כאלה יושבת בבית, פשוט נהנית מהזרם היצירתי, ייצרי, פתוח, מדגדג, מלמד, סוער, שקט, מגוון, לעיתים מטלטל הזה... מרגישה את עצמי וזה מספיק. לפעמים יוצאת איתו לרחוב ופשוט הולכת והולכת בלי מטרה. לפעמים פוגשת אנשים, הולכת לרקוד. לפעמים יוצרת, כותבת, מפתחת רעיונות שלאט לאט הופכים למשהו מוחשי. אבל המשותף שיש לכל אלה מבחינתי הוא חיפוש. אולי זה לא בדיוק, אבל יש ברגעים האלה איזשהו פוטנציאל שמבקש להתגלם, להתבטא. ואין לי לזה מילים בדיוק. הנה שוב אני מנסה לתאר משהו כל כך מסתורי... אבל יש משהו בעצם הווית החיפוש שהוא כיפי. משהו מחבר בין יצירתיות, ייצריות וחיפוש. לפחות אצלי. כי כשאני במוד של בריאה אני קודם כל מחפשת מה אני רוצה לברוא, ולשם כך רוצה השראה, רוצה להרגיש, לחוות, לראות, להבין, להכיר. העולם הזה מלא בפוטנציאל יצירתי אינסופי וזה החיבור שלנו למ</div>Wed, 08 Jun 2011 23:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (* מאוהבת בחיים *)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=762412&blogcode=12544356http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=762412&blog=12544356http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=762412&blogcode=12534584<div align="right" dir="rtl">לא הייתי כאן שנה. לא האמנתי שאכתוב כאן שוב אבל משהו מדגדג בי אז אני מתמסרת. עזבתי את תל אביב. זה לא היה צפוי ועכשיו חווה את החיים קצת אחרת. הרבה אחרת. למען האמת הכל השתנה. חזרתי לכאן לקרוא את עצמי מלפני שנה. "איזו מתוקה אני....", זה מה שעבר לי בראש כשקראתי כמה וכמה מהטקסטים האלה. כמה שזה מעניין לקרוא ולחוות שוב חוויות שנראות כאילו רחוקות אלפי שנות אור. כמה שינויים מדהימים קורים בנפש האדם בנבכי הזמן. איך הכל משתנה, ועדיין תמיד יש איזה גרעין שמבקש לחוות חוויות מסוג מסויים שוב ושוב. גם אם לא ברצף, גם אם המינונים יורדים. אבל יש חלקים באישיות שמבקשים תשומת לב תמיד. אני חיה מופרעת. כך אני רואה את עצמי. כמו חתולת רחוב-בית. ומאפשרת לעצמי להיות כך כי כך אני אוהבת. לפעמים להתביית יותר מדי זה לא בשבילי. רחוקה-קרובה לתל אביב, גרה בגבעתיים עכשיו בסביבה של משפחות, זוגות צעירים, זקנים, צעירים, המון אנשים מן השורה. מוזר לי. וגם שקט ונעים, נוח ונינוח. הייתי בהודו חודש וחצי, חזרתי עם כוונות חדשות לחיים. כעת כעבור שמונה חודשים הכוונות מתגשמות לאט לאט ואני שמחה ומאושרת. בקרוב מתחילה ל</div>Sat, 04 Jun 2011 14:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (* מאוהבת בחיים *)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=762412&blogcode=12534584http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=762412&blog=12534584http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=762412&blogcode=11860637<div align="right" dir="rtl">סבא יקר ואהוב,עכשיו אתה מלאך. עצוב לי ושמח לי יחד. עצוב שלא יכולה יותר לראות אותך אל מולי, לחבק ולנשק. שלא יכולה לדבר אליך פנים אל פנים, לשמוע את קולך מהדהד בחלל החדר, רק בחלל הלב. עצוב שלא הצלחתי בחייך לראות את מה שאני רואה היום כשאתה איננו. עצוב שלא משנה כמה אנחנו מעריכים מישהו כשהוא נוכח, אנחנו מעריכים כפליים כשאיננו. עצוב שלא הספקתי לבלות איתך יותר זמן. שלא יצא לי לשמוע עוד מהסיפורים שלך.עצוב כי הפרידה כואבת. היית ותמיד תהיה בשבילי המון. רק עכשיו אני קולטת עד כמה...שמחה כי מרגישה קרובה אליך היום יותר מאי פעם. לנשמה אין גבולות ואני מרגישה אותך כאן איתי. ביקשתי שתמיד תהיה. מכירה אותך ויודעת שאתה תמיד מקיים הבטחות. תמיד שומר ודואג. תמיד שם, לא מאכזב. נותן כל מה שרק יכול.תמיד אופטימי, מלא שמחה. לא נשבר לא משנה מה. מספר בדיחות גם ברגעיך הקשים. מעודד את אלה הדואגים לך, מחזק. אין דוגמה טובה ממך לגבר יציב, חזק. סלע איתן. זה שתמיד אפשר לסמוך עליו. שמחה שזכיתי לחוויה כזו בחיי. שאתה סבא כל כך דואג ונותן. למדתי ממך שנתינה היא זכות. למדתי להעריך את מה שיש לי ואת מי שאיתי. להתרכז בטוב באנשים,</div>Sat, 19 Jun 2010 14:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (* מאוהבת בחיים *)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=762412&blogcode=11860637http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=762412&blog=11860637http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=762412&blogcode=11832237<div align="right" dir="rtl"> כשאנחנו באינטימיות עם העולם, העולם באינטימיות איתנו... רוך וקושי / אסף אמדורסקי מה שלא תחשוב רוח חדשה תנשוב, תזרום כמו מים על כתפייך חלקות כמו משי, מסך שקוף שט על עיקולי פנייך המוארים באור עיניי. מתייפה מיום ליום, בקולך אומרת רוך וקושי באותו הזמן, באותו המקום אה רוך וקושי. איך נתת לשעות ההם לגווע, פתאום לנשור כלא היו מעולם קוצים בנשמתך, אור חיוור לא של מחלה אבל את בהירה, ואני רואה אותך כמו שמש. מתייפה מיום ליום, בקולך אומרת רוך וקושי באותו הזמן, באותו המקום אה רוך וקושי.</div>Sun, 06 Jun 2010 00:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (* מאוהבת בחיים *)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=762412&blogcode=11832237http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=762412&blog=11832237http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=762412&blogcode=11826712<div align="right" dir="rtl">דרך עינייך השחורות, יפה שלי,רואה את העולם בזוהרו.למרות שאינך כאן לידי,מרגישה חומך קרוב.אוחזת בידייך הרכות,עמוק אל ריאותיי רוחך נושמת,מתעטפת בהילת המלאכים הלבנה שלך.בימים שטופי שמששרועה על החול,געגועיי אלייך גואים,מתנחמת בים הכחול.מן המים חצי שקופה עולה דמותך,מרימה מכחול,צובעת גופך בצבעים.רואה אותך אי שם בעולם הגדול,עושה קסמים. ואני כאן,אוהבת אותך ללא גבולות,חצי שנה בורחת ממני נשמתי,צוללת אלייך בלילות.זכרי יפה,אין זמן ואין מרחק.אני ואת לעולםנישאר נשמה אחת.כפי שאת חיה בתוכי ואני בתוכך,יום אחד נגור דלת מול דלת. מאי 2005 * השיר הזה נכתב לחברה יקרה, אחותי בלב ובנשמה, שאני אוהבת כל כך, שלפעמים זה נראה לי מטורף שאני בכלל יכולה ככה לאהוב. אחרי תקופה ארוכה בה היינו צמודות היא טסה לחו"ל לתקופה בלתי מוגדרת. והכי שמחתי בשבילה בעולם, כי ידעתי שיקרו לה דברים טובים, אבל התגעגעתי עד דמעות. בזמנו לא ידעתי, שבעוד שנתיים בזמן הזה בדיוק אני אהיה אצלה בבית, בפלורידה. נקודת פתיחה לטיול ארוך. היום היא כאן איתי. ידעתי (-; </div>Thu, 03 Jun 2010 16:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (* מאוהבת בחיים *)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=762412&blogcode=11826712http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=762412&blog=11826712http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=762412&blogcode=11826659<div align="right" dir="rtl">זורמת כמו מים.באתי לעולם להיות שלך.נושמת תפילותיך,מתבוננת,מזהה.מרגע לרגע משנה צורה.התמסר,הסר ספק מלבך.לכל מאווייך הנסתרים אהיה תשובה.כשנשמתך סוערת אהיה אגם דומם.נוח למרגלותיי, אתן בך שלווה.בימי חורף, כשקור אל הבשר חודר,אהיה מעין חם,אפזר אדי.טבול בתוכי,אחמם עור גופך הסומר. כשתכאב אהיה לרגליך נהר זורם,אשטוף מלבבך מועקות.אם יעלה העול על גדותיו אבקש לנזול מעיניך,אהיה טיפות מלוחות.בשעת ליל מאוחרת, כשגופך צמא, אהיה מפל מבעבע,גועש.תוכל לשתות אותי,להשתכר,להתלהט כאש. ואם בבוא היום תחוש שהפך מדי רגוע ורגיל,בקש לחקור עומקים חדשים.אהפוך לים,אצור גלים. תוכל לגלוש עלי,להיות חופשי במרחבים כחולים.איש אינסוף,אב ילדיי,יחד ניצור את הטוב שבעולם,נשמתך ניצוץ עיני.הנח לכל מעשי ידיך, בוא הביתה אלי.אוהבת בכל ליבי,אוהב עד סוף ימי חיי.31.10.2005</div>Thu, 03 Jun 2010 16:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (* מאוהבת בחיים *)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=762412&blogcode=11826659http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=762412&blog=11826659http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=762412&blogcode=11826595<div align="right" dir="rtl">באתי לחוות את הימים הללו כמו שהם,לנשום את החיים ללא מילים.לגעת בלי לקרב עור גוף,ללטף בפנים.באתי לתת בלי לצפות,לשלוח אור לילדים צמאים,לרפא את הלוקים בעיוורון,לאהוב את השונאים.באתי לתקן עולם שבור לרסיסים,לשנות,לטלטל.באתי כי בחרתי לטשטשאת הגבולות בין האדם לאל.21/10/05</div>Thu, 03 Jun 2010 15:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (* מאוהבת בחיים *)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=762412&blogcode=11826595http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=762412&blog=11826595http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=762412&blogcode=11826514<div align="right" dir="rtl">אני כותבת מאז שהייתי ילדה בת שש. כתיבה בשבילי היא המון דברים, וללא ספק חלק מאוד חשוב בחיי. היא אמצעי להבין את עצמי טוב יותר. כל מה שהמוח שלי לא מצליח לפענח בתוך עצמו מתבהר על הנייר ולרוב נפתר. היא עוזרת להגשים דברים- להפוך רעיון למשהו חי וקיים במציאות. היא מאפשרת לעשות סדר בראש וכיוצא בזאת בחיים. לשחרר, לנקות מעצמי את כל הזבל שאני לא צריכה יותר בפנים. היא מאפשרת פורקן, שעבורי דומה ללצרוח מעומקי נשמתי בקולי קולות. מה לעשות שאני גרה בתל אביב ולצרוח לא יוצא לי הרבה... וגם אם כן, זה עדיין שונה. כי לצרוח (כמו גם לרקוד, לגמור, לעשות ספורט...) מאפשר פורקן ממשהו כללי. כתיבה מאפשרת פורקן מנושאים ספציפיים. דבר נוסף, חשוב ומשמעותי, שכתיבה מאפשרת הוא ריפוי. ביטוי כשלעצמו הוא דבר מאוד מרפא. כשמשהו בתוכנו דורש מקום, הוא נרגע כשמקבל אותו. מעצם זה שהוא קיבל קול, מקום, תנועה, במה, הריפוי מתרחש. לא צריך הרבה יותר מזה בדרך כלל. ממש כמו ילד קטן שבועט וצורח, מחכה לקבל תשומת לב מאמא. אם היא תתעלם הוא ימשיך לרקוע ברגליים. אם תפנה אליו, תחבק, תעניק לו כמה רגעים של התמסרות טוטאלית, הוא יבין שאין צורך בדרמה.</div>Thu, 03 Jun 2010 13:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (* מאוהבת בחיים *)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=762412&blogcode=11826514http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=762412&blog=11826514http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=762412&blogcode=11825506<div align="right" dir="rtl">Stronger,Wilder,Knowing myselfAll that i am,Running in open fields,Hugging the cool wind that is touching my face.If you look at me now My sparkling eyes will tell youThat this is me- All that i can be.Running and laughing,Pain is just another step towards freedom,Just another breath we take Before it all calms down,Before you again hear me laughing,Running with open armsAnd an open heart.So thank you for hurting me.Thank you for bringing me down.It's just another soundWhen i hit the ground I look up.And nothing else can stop me,Nothing else can make me hold my breath.I'm wearing my crownIn the kingdom of lifeWhere we always get a second chance.Winking to myself in the mirror,A woman full of grace Celebrating another step,Another day,Another smile.July 24, 2008 Antigua, Guatemala </div>Wed, 02 Jun 2010 22:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (* מאוהבת בחיים *)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=762412&blogcode=11825506http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=762412&blog=11825506http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=762412&blogcode=11825454<div align="right" dir="rtl">Watching you from far away,Don't know who you are.Emptiness in your staring eyes,Searching for something,Wondering... it might be there. You are beautiful.The pain inside is slicing your human flesh.You are smiling,One tear is rolling down your skin.In this moment of suffering and faith You are beautiful.Then anger is rising,Tearing you from deep within.You are screaming,Pretending that there is nobody but you in this world.Nobody can see your your ugliness, your pain.Watching you from a closer view,You are beautiful. When you are loosing your mind Kicking, punching in the empty space,Burning up in loneliness, despair,Wishing to disappear, to be vanished away.I'm right behind you now.You are beautiful.Don't know who you are.You can't see the tenderness, the grace That is within your broken eyes. What was life about when you lost your ability to love? What hurt so bad you couldn't even cry?Look deep into my eyesIt is your reflection- Your perfection.In these eyes you are always beautifu</div>Wed, 02 Jun 2010 22:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (* מאוהבת בחיים *)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=762412&blogcode=11825454http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=762412&blog=11825454