אורגזמה של מילים

העיר שלי, שאותה אני כל כך אוהבת, לפעמים עולה לי על העצבים ברמות קשות. היא רועשת, מלוכלכת, עמוסה באנשים, מכוניות, וכיוצא בזאת בפיח שלהן. היא יקרה בטירוף, צפופה ועוד ועוד... ועדיין אני אוהבת אותה, נאמנה לה, ולמרות היותי ילדת טבע, אוהבת שקט ועצים מתעקשת לגור בה. למה?

כי תל אביב שלי היא מעניינת, מגוונת, ועונה בדיוק על הצרכים שלי בתור אישיות רבת פנים, שאוהבת לטרוף את החיים מבלי לפספס אפילו ביס אחד מאף עוגה. היא מלאת ריגושים כשאני רוצה להשתולל, תרבותית ואמנותית כשבא לי לגרות את החושים והאינטלקט. היא לא עוצרת לרגע ולכן בכל שעות היממה אפשר למצוא בה חיים, מה שגורם לי להרגיש יותר חיה, גם אם אני בסך הכל יושבת בבית וכותבת כמו עכשיו.

היא מציעה שפע של מסעדות, בתי קפה וברים, בכל סגנון, אווירה וקריזה. היא מכילה מגוון עצום של אנשים, לכן תמיד יש במי לצפות ולהתעניין. יש בה ים עם מגוון חופים (שאת רובם, אם לומר את האמת, אני לא ממש אוהבת, אבל יש גם כמה שכן).
היא קרובה ליפו שהיא מפלט לעולם אחר עם אווירה מיוחדת. יש את נווה צדק שהיא גן עדן עבורי- כפר בתוך עיר מטר מהים, ועוד כל כך קרוב לבית. יש את פארק הירקון, שבפעם האחרונה שביקרתי בו קיבלתי אנרגיות לשבוע.

ויש גם שווקים, מגוון מטורף של חנויות של כל מה שרק אפשר לחלום עליו (לפעמים גם אי אפשר, ואז מרימים גבה בהפתעה/תדהמה). היא מרכזת בתוכה כל סצינה מוזיקלית אפשרית, מיינסטרימית או מחתרתית עם הופעות, מסיבות וכו'. גן עדן לכל סוגי הבליינים (לא מחשיבה את עצמי ככזו, ועם זאת אוהבת לבלות). ובפשטות, רוב הדברים המעניינים שקורים בארץ קורים, בדרך כלל, בתל אביב. מופעי מחול, הצגות תאטרון, ירידים וכדומה.

חוץ מזה, יש את עניין הנוחות- ללכת לכל מקום ברגל (כל כך אוהבת!), לקנות אוכל ב-AM/PM באמצע הלילה...

בשורה התחתונה תל אביב היא עיר של אווירה. רק מלהסתובב ברחובות ברגל בלי מטרה מיוחדת, רק לשם ההנאה שבדבר (משהו שאני עושה הרבה), אני מקבלת סיפוק כאילו חזרתי מהצגה טובה. תמיד אפשר למצוא בדרך משהו מעורר חושים לשטוף בו את העיניים.

העיר המדהימה הזו מאפשרת חופש להרפתקנית שבי, שלפעמים אין לה מושג מה בדיוק היא רוצה, אבל היא רוצה ומוצאת. כל פעם בדרך אחרת. כל מה שצריך לעשות זה לצאת מהבית עם כיוון כללי.
תמיד מחדשת, מרגשת, מעוררת השראה, ולא מאפשרת לרגע לחשוב על שעמום. שעמום, אגב, הוא האויב מספר אחד שלי. למזלי אני ממש לא זוכרת איך הוא מרגיש או נראה, והוא, אלא אם כן התברך בזיכרון פנומנלי, בוודאות לא זוכר אותי.

אז מסתגלים. היא רועשת, אבל בטלפון שלי יש מדיה פלייר ורדיו סטראופוני, עם אוזניות שגם רעש בניה לא חודר אותן. את הלכלוך משתדלת לעקוף. גם את המוני האנשים. זיהום אוויר... סומכת על הריאות שלי. משתדלת לנשום בים לפחות פעם בשבוע. יקרה... לזה עוד לא מצאתי פתרון, אבל בינינו- היא שווה את זה ;-)