אורגזמה של מילים

שישי בלילה והבית נקי. כמה התגעגעתי לתחושה הזו... בשבוע שעבר דילגתי על ניקיון שישי כי עבדתי וממש לא היה לי כוח, וזה אחרי שנה וחצי שלא פספסתי אפילו פעם אחת. כל השבוע שלאחר מכן זה עיצבן אותי. מצאתי את עצמי עושה עם עצמי שיחות. "את צריכה להירגע, הבית לא מטונף. הכל בסדר. שחררי...”. אז שחררתי... בדיוק לכמה דקות.

חשבתי לעצמי שאני לגמרי מגזימה, הרי אני לא פסיכית של ניקיון או משהו כזה. עם כמה שאני אוהבת בית נקי, קצת בלגאן או כלים בכיור לא מוציאים אותי מדעתי בדרך כלל. אבל ניקיון סוף שבוע זה משהו אחר. והחוויה הזו רק חיזקה לי את ההבנה של כמה ולמה הוא כל כך חשוב לי.

נקיון עבורי הוא טקס. טקס טיהור וסיום של השבוע. זהו זמן בו אני משחררת את כל מה שאני לא צריכה יותר מהסביבה הפיזית שלי, מהגוף, מהנשמה. כל תלאות השבוע נעלמות, ונשארת רק אני בהיכל נקי ורענן. מדליקה נרות וקטורת, מבקשת לטהר את כל מה ששייך לעבר. מתח, לחץ, כעס ועוד אנרגיות לא רצויות... כל מה שלא בא לי לקחת איתי הלאה מתבקש להתאוורר מכאן, לפנות מקום לחדש. תחושת הקלה מציפה אותי. עכשיו אני יכולה להתחיל את סוף השבוע בשלווה, להסתובב בבית יחפה. וכפות הרגליים יישארו נקיות, בדיוק כפי שהיו כשיצאתי ממקלחת מפנקת לפני כמה דקות. לנוח, לקרוא, לכתוב.

והכל בשקט, שבתור תל אביבית, מה לעשות, אני זוכה לחוות רק איזה יום וקצת בשבוע. על מה לא מוותרים בשביל לגור בעיר הזאת...