אורגזמה של מילים
החיים הם כמו מעשה אהבה. אפשר בפראות ובעדינות, בעוצמה שקטה או עם הרבה רעש.
יש משחק מקדים, רגעים של איחוד עמוק... ויש אורגזמה.
התפרצות נטולת גבולות של עונג שמאחדת עולמות, מימדים, בני אדם וטבע. זה מה שקורה לי כשאני יוצרת. |
| 4/2010
מי יקרא את השטויות האלה?
בדיוק שנייה עברה מהרגע שהחלטתי לכתוב פה עד שהיא הופיעה. הביקורת העצמית שמלווה אותי מאז שאני זוכרת. במקרה הנוכחי חברה אליה הצנזורה העצמית, ויחד הן חוגגות עלי כאילו אין מחר. לאט לאט אני מבינה שאין ברירה אלא לפתח איתן יחסי ידידות. כי אי אפשר להיפטר מהן, ואי אפשר להעלים אותן. הן כאן ובגדול, צורחות את השיר המעצבן שלהן בדיוק בשנייה שאני באיזה פרץ יצירתיות מרגש. מה שבטוח הן כאן להישאר.
אז מה אני עושה איתן? ברגעים אלו ממש מנסה להקשיב למה שיש להן להגיד.
והן חופרוווות........ :-)
"מי יקרא את השטויות האלה? מה נדמה לך שאת סופרת? משוררת? חכמה גדולה? מה את בכלל יודעת על החיים שתתחילי לשתף אחרים בתובנות שלך, בשאלות שלך.
יצחקו עלייך. יעלימו אותך מעל פני האדמה אם רק תעזי להגיד חמישים אחוז ממה שאת מאמינה וחושבת. מי בכלל יתחבר לטקסטים הארוכים והחופרים האלה?
למה נדמה לך שזה מעניין מישהו? מי את בכלל שתעזי לתפוס כל כך הרבה מקום? להמטיר כמויות של מלל על אנשים מסכנים שיקראו רק כי "לא נעים להם"?
אמנית? יוצרת? מעניינת? חח גם כן בדיחה.
רק אנשים שסיימו איזה תואר בספרות, מכירים את כל החוקים והכללים של כתיבה ראויה יכולים לקרוא לעצמם יוצרים. לבלוג הזה ייכנסו רק פעם אחת ולא יחזרו יותר. את חופרת ומשעממת. בעוד כמה זמן זה יהיה רשמי. את תראי. כולם יידעו. זה יהיה כישלון. את כישלון. יבקרו אותך. יחנקו אותך עוד יותר ממה שאת כבר חנוקה".
"ברגע שאת שמה את הדברים האלה ברשת אין דרך חזרה. את לא יכולה להסתתר יותר. אין לך פרטיות. זה התוכן הכי עמוק שלך. אסור לך לכתוב אותו ככה גלוי, חשוף. זה מסוכן. יעלו עלייך...(ברוך הבא פחד) "את מוזרה ולאף אחד אסור לדעת מי את. עד עכשיו יכולת לשחק אותה. לספר סיפורים. זהו זה. נגמר. נראה לך שאת באמת מוכנה לזה? זה נראה לך הזמן? זה בכלל נראה לך שפוי לעשות כזה דבר? לשים את עצמך בגוגל? ומה אם יום אחד את תצטערי על זה? מה יקרה אם תפגעי מזה? מה יקרה אם...."
.
.
.
מחיאות כפיים למופע המרגש. קבלו אותם....!
יכול להיות מגניב להפוך את זה למופע סטנד-אפ יום אחד.
מה אני יכולה לעשות עכשיו מלבד לחייך?
מלבד להזכיר לעצמי שזה ממש לא משנה מה יחשבו ומה יגידו. אם יקבלו או יאהבו. אם יחזרו או לא יחזרו. מה שמשנה זו אני. וזה כל כך פשוט. אני רוצה ליצור מקום לעצמי. אני רוצה לדבר. אני רוצה לשתף. אני רוצה לחלוק. ואני יכולה. בפשטות. אז אני עושה.
חבר יקר שלי לימד אותי מזמן שהכי חשוב בחיים זה ליהנות מהדרך. וכל רגע שאני כותבת פה, מעצבת, בוחרת תמונות, משתפת, פשוט כיף לי. מה יהיו תופעות הלוואי...? אין לי שמץ של מושג. אבל אני את המטרה שלי כבר השגתי.
| |
| כינוי:
* מאוהבת בחיים * בת: 43 תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
