בזמן שכולם נופשים ומתפננים להם בטן-גב בכנרת, בים המלח, ביוון, באיטליה ובפריז אני עובדת..

הכי נורא זה לעבוד בחנות בגדים,

עוד יותר נורא לעשות משמרת כפולה בחנות בגדים.

אני לא מאמינה שהסכמתי לזה,

לא לעשות כלום במשך 11 שעות!

אנשים באים, נכנסים ויוצאים, עליי להיות מחוייכת ושמחה,

מקבלת את פניהם באהבה,

עד מתי אפשר להמשיך עם החיוך הנצחי..

כשאין אנשים בחנות אני יושבת מול המחשב.

תודה רבה לטים ברנרס לי שהמציא את האינטרנט (!) אין לי מושג מה הייתי עושה בלעדיך בשעות מצוקה שכאלה.

בעודי מסיירת באתרי הקבועים אני מוציאה חפיסת שטוחים ונשנשת במרץ, איזה אסון.

לפחות אני מרוויחה על השמנת היתר הזאת כסף טוב.

ואיך אפשר בלי לחפש דילים טובים לחו"ל בכל אתרי ה 70% למיניהם (גרופון, באליגם וכו..)

מי שמכיר אותי טוב בטח יחשוב לעצמו כמה צפוי מצדי..

אין כמו לברוח מהמציאות שבשגרת היומיום לכמה ימי חופשה.

בטלפון אמא אומרת שעקבות שנת הלימודים המתקרבת כדאי לי לחסוך, אולי לטיול גדול יותר בשנה הבאה.

אולי אמא צודקת ויהיה איזשהו צ'אנס קלוש בשבילי להנות שוב מחייה הממכרים של אמריקה הגדולה.

שאני משתעממת מהמחשב אני מתחילה לחלום בהקיץ על כל המטרות שלי בחיים, חולמת שאני מקימה מעפר בתי קיץ מדהימים, דירות פרטיות, והיכלים מרשימים ממש כמו בימי איטליה העתיקה.  

הלוואי ואצליח להגיע לרמה הזאת, אז לבטח יהיה לי מספיק כסף לטייל בכל העולם.

שוב אני וחלומות שלי בהקיץ..

מתעוררת שוב למציאות הכואבת, מולי עומדת לקוחה ושואלת על מחירה של שמלה..

מתה שהיום המתיש הזה יגמר...