http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=760354ברוכה הבאה לעמק המחשבות, לנבכי נשמתי, לדמיונותיי הפרועים ולסודותי הקסומים ביותר .. תהנו.heCopyright 2026 LifeLover. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=760354http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=760354&blogcode=13186522<div align="right" dir="rtl">אם יש דבר אחד שיאמר לזכותי הוא זה שאני יצליחה להתגבר על דברים בקלות. תחושת ההשפלה כבר עברה חלפה לה, תחושת ההתחדשות והציפייה לדברים חדשים מציפה אותי מחדש. אני לא יודעת מה בדיוק קרה או איך אבל לאחרונה האנשים שסובבים אותי בחיי מציפים אותי אהבה, הם שם בשבילי בכל רגע נתון, גם אם אני לא מבקשת. זה לא רק המשפחה, אלו החברים הקרובים, החברים ללימודים, אנשים חיצוניים ואפילו סתם אנשים ברחוב. בלי כל סיבה אנשים אומרים לי שאני בן אדם מדהים שהם אוהבים להיות בחברתי, ואומרים לי שאני נראית טוב :) אולי הם מרגישים שהייתי קצת לא עצמי לאחרונה? אבל זה עדיין לא מצדיק התנהגות כזו.. אני מעדיפה לשתוק ולקחת את זה באהבה. כפי שיחלתי כל כך בפוסט הקודם המון מפרגנים לי, גם זרים. למרות שזה נשמע נורא שטחי זה מצליח להרים אותי למעלה, גורם לי לחזור לעצמי. תחושת המועקה והפספוס הולכת ומצטמקת בתוכי ובמקומה עולה הבטחון העצמי. למרות שהקשר היה קצר מהמצופה ומכאיב מאוד הבנתי מספר דברים. עשיתי כמה טעויות שלהבא לא אחזור עליהם. זה מצחיק אבל בתוך תוכי אני אומרת לעצמי שלא אצא עם מישהו שבטעם שלי, כדי לא לאבד את הראש. אצ</div>Sun, 01 Apr 2012 19:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (LifeLover)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=760354&blogcode=13186522http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=760354&blog=13186522http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=760354&blogcode=13169332<div align="right" dir="rtl">למרות שעברו כבר שבועים מאז שנפרדנו אני עדיין מרגישה פגועה. קשה לי לצאת מזה. אני מרגישה דחויה ומושפלת. מה לא בסדר בי? מה גרם לו לברוח ככה? במהלך כל התקופה הזאת שאלתי את עצמי אם הייתי לא בסדר. כולם פה אחד אמרו שאני הייתי בסדר גמור והתגובות שלי היו הגיוניות, אבל מצד שני הקשר התקדם מהר מידי. כנראה שזאת היתה הטעות. התקדמנו מהר מידי. הרגשתי שהקשר הזה רציני, לפחות זה מה שהוא נתן לי להרגיש.. הוא נתן לי הרגשה שהוא רואה אותי לטווח ארוך, דיבר איתי על העתיד. ופתאום ברגע אחד הכל התנפץ. כל ההתלהבות ירדה בדקה אחת. בימים הראשונים שזה קרה תהיתי אם הוא חושב עליי, אם הוא מתחרט.. הוא מתגעגע אליי? הוא מרגיש שהוא עשה טעות? אני לא יודעת איך הגברים חושבים אבל אין סיכוי שהעניין לא הדיר שינה מעיניו. זה לא הגיוני שלא. הוא בטוח חשב על הדברים ותהה אם הוא עשה את הצעד הנכון. שבוע אחרי הפרידה דיברתי עם אותה חברה שהכירה ביננו. היא אמרה שהיא התאכזבה מאוד שזה נגמר ואפילו כעסה עליו. היא אמרה לו שהוא פספס בגדול. היא אמרה שהיא הבינה ממנו שהוא פשוט נלחץ מהקשר. שהוא פחד שלא יהיה לו מספיק זמן להקדיש לי. </div>Mon, 26 Mar 2012 10:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (LifeLover)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=760354&blogcode=13169332http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=760354&blog=13169332http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=760354&blogcode=13098792<div align="right" dir="rtl">נעלמתי לחודש תמים לא בשל סיבות שליליות אלא ההיפך, הייתי מאושרת. במהלך מסיבה של חברים הכרתי בחור. מהתחלה הייתה כימיה מטורפת. היה לנו ממש נחמד וטוב ביחד. הוא אמר שאני שונה, שלא יצא לו להכיר בחורה כזאת שמסוגלת לשבת בבר על בירה ולשוחח כך שעות. אני מצידי מצאתי בחור מקסים שנחמד לשוחח איתו ומושך בטירוף וכך זה המשיך.. כבר בפגישה הראטשונה הבחור הציע לי לישון אצלו. סירבתי, כי חשבתי שזה מוקדם מידי. החברים שדרכו הכרתי אותו אמרו לי שזה בסדר, שאם הוא מציע זאת אז הוא לוקח אותי בקטע רציני. בסוף נכנעתי. ישנתי אצלו. אבל לא קרה כלום. להבהיר לו שאני לו כל אחת. הקשר המשיך וזרם לטובה. הוא אמר שאני לא מפסיקה להפתיע אותו, שאני שונה. הוא גרם לי לאושר בלב והרגת חמימות שלא חוויתי זמן רב. ככל שהמשיך הקשר הבחור הכיר אותי למשפחה שלו, לקח אותי לארוחה משפחתית, ליציאות עם חברים ואני הרגשתי שזה ממש זה. ישנתי אצלו שוב ואז שכבנו כמובן. היה סבבה. הכל זרם טוב ויפה.. משיחות שניהלנו הבנתי שהוא מסתכל עליי לטווח ארוך, דיברנו על מה שנעשה בקיץ ונלך יחד לבלות.. נהנתי להיות בחברתו. אבל אז הכל התפוצץ.... הבחור</div>Sat, 10 Mar 2012 18:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (LifeLover)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=760354&blogcode=13098792http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=760354&blog=13098792http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=760354&blogcode=13053846<div align="right" dir="rtl">נסגר באופן זמני...</div>Mon, 13 Feb 2012 14:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (LifeLover)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=760354&blogcode=13053846http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=760354&blog=13053846http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=760354&blogcode=13023280<div align="right" dir="rtl">מזה זמן רב עוברות לי מחשבות בראש על החיים שלנו. על החיים של כל אחד ואחד מאיתנו. כולנו הולכים אחרי הזרם, אחרי מה שמקובל אבל האם זה באמת מה שאנחנו רוצים? בסביבה של כל אחד מאיתנו יש את הבן אדם הזה שאף פעם לא התחתן, זה שכבר בן 40 ועדיין "מחפש את עצמו". כולנו מסתכלים על זה בדבר שלילי, כדבר יוצא דופן. אנשים מרכלים, מצביעים עליו באצבע מאשימה כאילו הוא מוזר ותמהוני, אבלהאם פעם חשבנו לעצמנו האם הוא נהנה להיות כזה? האם הוא נהנה מהבדידות הזאת? או שאולי הוא לא בודד כלל וישן עם בחורה אחרת כל לילה, נהנה מהעובדה שהוא לא כבול למישהי? אולי הוא פשוט אחד שהולך נגד הזרם...? מראשית הבריאה הבהירו לנו שאל לאדם לחיות לבדו. ה' יצר לו אישה שתחיה בצלמו והם יחיו כזוג. במשך שנים האמנו בזה וחשבנו שזוהי הדרך הנכונה לחיות, גבר ואישה כיחידה אחת- זהו הפתרון לאושר. סקס ואהבה בין גבר לאישה ישבור את הבדידות ויעשה אותנו מאושרים, אבל האם זה בהכרח כך? יש אלפי אנשים שכלל לא מסוגלים להתאהב באחר מסיבות שלהם, שלא לדבר על כאלה שלא נהנים מסקס (כן, יש גם כאלה), ועם זאת הם כפופים לדעות החברה ועושים את מה שמקובל, שלא</div>Sat, 28 Jan 2012 19:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (LifeLover)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=760354&blogcode=13023280http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=760354&blog=13023280http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=760354&blogcode=13013820<div align="right" dir="rtl"> בשבת נסענו, אני, אחותי ואחי לים המלח. העמסנו סדוויצים ושתיה, מצלמה,גקט' למקרה שיהיה מעט קריר ונסענו לנו. כשהתחלנו לצאת המרכז כבר התחלתי להבחין במרחבים הפתוחים שהיו פרוסים לצידי הדרך. כמה יפה הארץ בחורף. עם כל הסלידה שלי מהעונה הזאת מצאתי שנהנתי מכל דקה. היו קילומטרים שלח קילומטרים של שדות, חלקם מעובדים, חלקם טבעיים ובתוליים עדיין. אבל ביננו, שום דבר לא נשאר בתולי בארץ הזאת. בקרוב כל האזור הזה יתכסה בתעשיה משגשגת, או לשמורה נקיה בתשלום. זה עצוב לחשוב שעוד כמה שנים לא ישארו מרחבים פתוחים שכאלה.. הגענו לאזור הדרומי יותר, בין נבטים לערד. הדיונות וההרים האדמדמים- חומים שליווי אותנו היו מדהימים! נכון, ראיתי את זה כבר פעם, אבל זה היה ממש מזמן. פתאום קלטתי כמה יפה כאן. הדרך הובילה אותנו בין ההרים והתפתלה יותר ויותר ונאלצנו לנסוע לאט יותר. הדבר גרם לי להרגיש מן יראת כבוד להרים הנישאים כל כך גבוה מעלינו. גם אם לא ירדתי מהרכב נהנתי מכל דקה. הייתה שם אווירה נקיה לעין, צלולה, שקטה. כבר אי אפשר למצוא מקומות נטולי ציוויליזציה כמו האזור הזה. כשהגענו לים המלח חנינו ליד אחד המלונ</div>Mon, 23 Jan 2012 15:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (LifeLover)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=760354&blogcode=13013820http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=760354&blog=13013820http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=760354&blogcode=13001313<div align="right" dir="rtl">איך זה שדווקא כשיש לי זמן מיותר, (המון זמן מיותר) אין לי חשק לעשות את הדברים האהובים עליי?כבר שבועיים לא נכנסתי לפה, דבר יוצא דופן כשלעצמו כי אני ממש אוהבת לכתוב ולהביע עצמי בכתב.אפילו את הסיפור שלי אני לא מסוגלת לרשום, ודווקא שאני ברגע ממש קריתי. הסיפור מתקרב לקיצו וזה שיא המתח אבל אין לי חשק לרשום. אני ממשיכה לקרוא את הפסקאות האחרונות שוב ושוב ללא יכולת להמשיך. כבר שבוע שאני תקועה באותה נקודה.הכל בגלל חוסר העבודה.אני לא יכולה יותר, זה מוציא אותי מהשגרה..איך זה שכשאני הכי עסוקה בעולם; גם עבודה, גם לימודים, גם עושה שיעורים בין לבין אני איכשהו מוצאת את הזמן לבקר פה, גם קופצת לפייסבוק, גם מבקרת בוואלה חדשות, גם מצליחה לקרוא ספר והכל בזמן קצוב וצפוף.לא אכפת לי אפילו לפספס שעות שינה, העיקר שחיי יהיו מלאים וגדושים תסעוקה.אני חייבת, אבל חייבת למצוא עבודה!</div>Mon, 16 Jan 2012 23:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (LifeLover)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=760354&blogcode=13001313http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=760354&blog=13001313http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=760354&blogcode=12971015<div align="right" dir="rtl">שבוע שעבר התפטרתי מעבודתי, שכבר מזמן החלה להעיק עליי בצורה מטורפת. זה לא שהעבודה הייתה קשה. ההיפך, היא לא הייתה קשה בכלל, כל שהייתי צריכה זה לקבל את פניהם של הלקוחות שהיו נכנסים לחנות, וכשלא היה מה לעשות הייתי משוטטת באתרים במחשב. הזמן פשוט לא זז שם, הרגשתי שאני מתחרפנת! באותו היום שעזבתי את העבודה מצאתי עבודה חדשה, מלצרות לאירועים, שזה מסוג העבודות שאני הכי אוהבת, עבודה בתנועה.. זה כל כך מספק. עברו כמה ימים מאז התפטרתי ועדיין לא קראו לי לשום אירוע. האמת שבשל היותי סטודנטית ויש עליי הרבה עומס של שיעורים חשבתי שדווקא יקל עלי כמה ימי חופש, אבל כמו בכל פעם שאני מתפטרת מעבודה אני מוצאת את עצמי חסרת מעש, חסרת שקט ומרגישה שאני מבזבזת את הזמן שלי. אני מחפשת את חבריי אבל לכולם אין את הזמן הפנוי שלי יש ויוצא שאנחנו נפגשים ארבעה או חמישה ימים אחרי שדיברנו, וזה משגע אותי.. בעבר כשמצבים כאלה היו קורים הייתי יוצאת לשוטט ברחובות סתם כזה, בלי מטרה מסוימת, מחפשת אחר מקומות שעדיין לא הייתי בהם, אבל מצבים כאלה מצריכים כסף ואין לי כרגע את הפריווילגיה הזאת. אני צריכה לחסוך כל שקל. כצפוי אני נשא</div>Sun, 01 Jan 2012 16:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (LifeLover)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=760354&blogcode=12971015http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=760354&blog=12971015http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=760354&blogcode=12959192<div align="right" dir="rtl"> זה פשוט לא יאומן כמה אנחנו מושפעים מההורים שלנו, מהאנשים שסובבים אותנו. בעצם כל המהות של מי שאנחנו, של העדפות, הרגלים נובעת מהקרובים אלינו ביותר. פעם חשבתי שההשפעה של זה מינורית ביותר אך היום אני מבינה עד כמה זה משפיע עליי. מהיום שאני זוכרת את עצמי תמיד נחשפתי בבית למוזיקה, בעיקר למוזיקת ג'אז ורוק, ומהצד העעמי יותר מזרחית. בחרתי ללכת על הרוק והג'אז למרות שיש לי חיבה מסוימת למוזיקה מזרחית קלה. עד היום המון אנשים מעוותים פרצוף כשהם שומעים מהנגן שלי את Barry whiteאבל אני מאוד אוהבת את הקול שלו. בזכות האחים שלי נחשפתי לגנס אנד רוזס ופינק פלויד, אפילו שבהתחלה לא אהבתי אותם. המוזיקה משנה המון בבן אדם, כל מוזיקה גורמת לך לשים לב לדברים אחרים. אם זאת מוזיקה קצבית אז נשים לב לביטים ונשתוקק לרקוד, אם זאת מוזיקה שקטה ונעימה כמו הפינק פוליד זה יגרום לנו לשקוע במחשבות עמוקות.. לא רק המוזיקה היא שמעצבת אותנו כבן אדם, אלו גם דברים שאנו שומעים לרוב. ההורים שלי נתנו לי חינוך טוב, ולימדו אותי להבדיל בין טוב לרע. אחיי אמנם לא יסכימו איתי אך אני חושבת שהם גוננו עלינו יותר מידי. הדבר</div>Mon, 26 Dec 2011 22:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (LifeLover)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=760354&blogcode=12959192http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=760354&blog=12959192http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=760354&blogcode=12948092<div align="right" dir="rtl"> אני חושבת שהדברים הקטנים, וחסרי המשמעות כביכול הם אלה שעושים את החיים שלנו יפים ומרתקים.. לפני כמה ימים עליתי לאוטובוס, כשידי עמוסות תיקים ושקיות. התפללתי שיהיה מקום פנוי כדי שלא אפול מכובד המשקל, אך כשעשיתי סריקה גליתי שאין אחד כזה.. משום מקום בחורה צעירה, יותר קטנה ממני הציעה את המקום שלה. שאלתי אותה אם היא בטוחה והיא אמרה לי שעוד שתי תחנות היא יורדת אז זה בסדר. איזו מתוקה! באמת שלא ציפיתי. זה פשוט העלה חיוך בשפתי וחימם לי את הלב. זה לא רק דברים שעושים למעני, אלה דברים קורים במקרה, כמו להיתקל במבט של תינוק קטן ובכיין, ואז כשהוא מביט בי, הוא נרגע ומחייך בחיוך ביישן כזה.. לפעמים אנחנו לא מבינים עד כמה אדיבות וחיוך חשובים בעולם הזה, כמה זה יכול לשנות את ההרגשה הפנימית של אותואדם אליו החיוך מופנה. קורהשאני סתם עוברת ברחוב, ונתקלת בעיניו של זרוהוא מגניב חיוך כזה של מבוכה. כאילו תפסתי אותובזמן שחשב על משהו רציני וחשוב. זה פשוט מקסים בעיני. לצערי לעם ישראל קשה להיות אדיבים, קשה להם להגניב חיוך מידי פעם כי לרוב הם מפרשים זאת כחולשה, כפירצה לזלזול או חוסר רצינות, אבל מ</div>Wed, 21 Dec 2011 11:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (LifeLover)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=760354&blogcode=12948092http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=760354&blog=12948092