אני חושבת שהדברים הקטנים, וחסרי המשמעות כביכול הם אלה שעושים את החיים שלנו יפים ומרתקים..

לפני כמה ימים עליתי לאוטובוס, כשידי עמוסות תיקים ושקיות.

התפללתי שיהיה מקום פנוי כדי שלא אפול מכובד המשקל, אך כשעשיתי סריקה גליתי שאין אחד כזה..

משום מקום בחורה צעירה, יותר קטנה ממני הציעה את המקום שלה. שאלתי אותה אם היא בטוחה והיא אמרה לי שעוד שתי תחנות היא יורדת אז זה בסדר.

איזו מתוקה! באמת שלא ציפיתי. זה פשוט העלה חיוך בשפתי וחימם לי את הלב.

זה לא רק דברים שעושים למעני, אלה דברים קורים במקרה,

כמו להיתקל במבט של תינוק קטן ובכיין, ואז כשהוא מביט בי, הוא נרגע ומחייך בחיוך ביישן כזה..

לפעמים אנחנו לא מבינים עד כמה אדיבות וחיוך חשובים בעולם הזה, כמה זה יכול לשנות את ההרגשה הפנימית של אותו אדם אליו החיוך מופנה.

קורה שאני סתם עוברת ברחוב, ונתקלת בעיניו של זר והוא מגניב חיוך כזה של מבוכה. כאילו תפסתי אותו בזמן שחשב על משהו רציני וחשוב. 

זה פשוט מקסים בעיני.

לצערי לעם ישראל קשה להיות אדיבים, קשה להם להגניב חיוך מידי פעם כי לרוב הם מפרשים זאת כחולשה, כפירצה לזלזול או חוסר רצינות, אבל ממש ההיפך, כך יש אפשרות לגשת לאותו אדם בלא להיתקל בפרצוף חמוץ.

כולם תמיד מספרים עד כמה עם ישראל חם ועוטף אבל באמת שהם לא מקרינים זאת כלפי חוץ. רק כשאנחנו בחו"ל ורואים חבורה ישראלית אז אנחנו נזכרים להיות מאוחדים אבל מה עם המדינה שלנו, הרגשת האיחוד ברחובות?

כמעט ואין את זה.. אם אביט על רוב האלמונים שעוברים ברחובות כולם פוסעים בפרצוף רציני ושפתיים חתומות, כאילו מקרינים כלפי חוץ מן חומת הגנה בלתי חדירה של קור.

המון פעמים נתקלתי גם בחוסר אדיבות של אנשים ופרצופים חמוצים או תגובות נזעמות לא איחרו לבוא על דבר כל כך פעוט.

זה כמו מה שקרה בארץ לאחרונה, גם הסיפור עם הדרת נשים באוטובוס. אני חושבת שזה עניין של חוסר אדיבות. באמת שהכרתי המון אנשים דתיים בחיי. הכרתי אנשים חרדים ממש בארצות הברית והיחס היה כל כך שונה ואדיב. משפחות חרדיות הזמינו אותי אליהם הביתה בשישי בלי להכיר אותי לעומק, הכל בשל העובדה שאני יהודיה כמוהם. כל כך הערכתי את זה, זה נותן הרגשת חמימות, שמסביר שאת חלק מהעם היהודי, שאת לא לבד כאן..

כמה חבל שכאן, בארץ ישראל, במקום שאנו אמורים להרגיש הכי מאוחדים, הכי בבית שבעולם אין את התחושה הזאת..

כוונתי היא שאם כל אחד מאיתנו ישנה מעט את תפיסתו ויקום בבוקר עם חיוך במקום לחשוב "אוף אין לי כוח לקום היום!" זה ישנה מייד את הרגשתו.

החיוך יבוא בלי שישים לב לכך, ובלי שיבין איך, היום שלו יהיה הרבה יותר טוב.

:)