לאחרונה קורה לי משהו מוזר..

אני שמה שיר ביוטוב שלא שמעתי המון המון זמן, מהשירים העתיקיםהאלה שלא סביר לשמוע אותם איפשהו ואז, אחרי איזה כמה שעות או במקרה הכי רחוק יום אני שומעת אותו בגלגלצ!

וזה לא קרה פעם אחת זה קרה המון פעמים.

לפעמים יוצא לי לחשוב שאולי מישהו עוקב אחרי התנועות שלי.

אולי לא רק שלי, אולי עוקבים אחרי התנועות ביוטוב ומה הכי מושמע וכו..

המון פעמים יש לי הרגשה שכל מה שאני עושה מתועד ומישהו צופה בי.

זה התחיל כבר מגיל קטן מאוד. תמיד פחדתי שמישהו יתפוס אתי עושה משהו אסור ובסוף מגלים אותי.

שמעתי פעם בחדשות שהעולם כולו תחת רשת מצלמות ועוקבים אחרי כל בן אדם והתנועות שלו, מתי הוא יוצא מהבית, מתי הוא חוזר מהעבודה וכו והכל למען הבטיחות.

זה קצת פגיעה בפרטיות אם תשאלו אותי.

אף אחד לא רוצה שיצלמו אותו, גם הבן אדם הכי ישר בעולם.

לכל אחד יש את הקטעים המביכים שלו שלא רוצה שיתעדו, לכל אחד יש את הסטיות שלו.

עשו על הנושא המון סרטים,

בינהם המופע של טרומן.

הסרט הזה כל כך הפחיד אותי עד שלא רציתי לראות אותו שוב.

המחשבה הזאת מצמררת, להוות מופע שלם לקהל שאתה בכלל לא מודע אליו.

שהייתי קטנה, שהכלב שלי עוד היה בחיים. הייתי קולטת אותו בוהה בי שעות ומסתכל על התנועות שלי והתחשבות שלי היו מרחיקות לכת,

הייתי מדמיינת שהוא לא באמת כלב והוא תחת שליטה של חייזרים ומתחת לפרצוף החמוד שלו יש איזו מצלמה שמתעדת הכל..

נמנעתי מלהתפשט לידו מחשש שיצפו בי עירומה. מחשבה הזויה לגמרי..

ואולי היה משהו בזה.

אולי באמת כולנו תחת מעקב צמוד.

אולי מישהו אי שם יודע על כך צעד שלי וקורה עכשיו את הבלוג שלי,

יודע עליי את הסודות הכמוים ביותר, הרגעים הכי מביכים שלי, הרגעים שאני רוצה לשכוח וכולם זוכרים..

המחשבה הזאת תמיד הפחידה אותי, שיום אחד אני יגלה שכל העולם סביבי הוא לא באמת העולם שאני מכירה, זוהי רק אשליה אופטית אשר נועדה לעקוב אחרי התכונות של בני האדם, במקרה הזה שלי.

אמא זו לא באמת אמא,

אחיי לא באמת אחיי,

הבוסית לא באמת הבוסית שלי,

הכל זה רק פרי דמיוני ומה שרציתי שיהיה באותו רגע..

בראש מתנגן לי שיר שמתאים לרגע, תהנו.