הוא התוודה בפניי..

הוא אמר לי שיש לו רגש כלפי, ושאני חשובה לו. הוא אמר לי שהוא אוהב אותי.

כל כך הרבה זמן ציפיתי לאהבה.

חיכיתי שזה יקרה לי גם,

רציתי להיות מושא האהבה של מישהו.

אבל כשזה סופסוף קרה אני מוצאת את עצמי לא נרגשת כלל.

ראיתי את זה מגיע. הוא רצה אותי כל כך, היה השם בשבילי, חיפש אותי תמיד.

אז מדוע אני מרגישה ככה?

אני מוצאת שאנשים רבים נתקלים בבעיה הזאת. כשמשהו בא בקלות וזמין הוא הופך משני, קל מידי.

זהו הטבע האנושי. אם אתה לא נלחם על דבר מה בכדי להשיג אותו אתה מתחיל לקחת את זה במובן מאליו.

זוהי אחת החידות הכי גדולות של האנושות, התשוקה, כמיהה כל כך חזקה למשהו.

ברגע שיש לך את זה, זה נגמר.

מדוע אנחנו מתנהגים ככה, מדוע אנחנו לא מעריכים את מה שבא בקלות, שבא בגלל תשוקה מהצד השני?

אני מוצאת שהטבע האנושי אפוף חידות רבות ושאלות רבות שאין להם מענה.

זה מה שמבדיל אותנו מחיות, הרגש. הרגשות העזים שאנחנו מרגישים כלפי דברים רבים.

מהי אהבה?

מדוע אנחנו מרגישים אותה?

נכתבו כל כך הרבה מחקרים לגבי אותה תחושה שמציפה לעתים קרובות את כולנו אך באמת לכל דבר יש הסבר מדעי?

מהי הכמיהה הזאת ליותר, להשיג משהו שאין לך, להיות הראשון שמשיג משהו, הראשון שממציא משהו, הכמיהה לתהילה ולהכרה, המרדף אחר האושר?

קראתי לפני רגע בלוג אשר דיבר על אותה בעיה אולי לא במודע. הכותבת השיגה את מה שרצתה, סופסוף אחרי כל כך הרבה זמן ואז כשישבה לה בנחת היא חשה פתאום ריקנות גדולה.

היא לא היחידה שזה קרה לה. ראינו את זה לאורך כל השנים. ברגע שאנשים מרווחים את מה שייחלו לו אז ריקנות גדולה מקיפה אותם, תראו את בריטני ספירס- היה לה הכל בחיים, תהילה, עושר, ואהבה ובסוף היא נפלה, אובדת בתוך עצמה.

ומה איתנו? אנחנו נהננו מזה, אהבנו להציץ לתוך עולמה, לראות אותה נופלת פעם אחר פעם.

מה זה הדחף המגעיל הזה? המציצנות הזאת?

גם לזה יש הסבר מדעי?

הטבע האנושי הוא חידה גדולה ואולי החידה החידה שלעולם לא יהיה לנו עליה מענה.

טובעת במחשבות..

                        LifeLover