לאחרונה יוצא לי לבקר בהמון בלוגים שונים. לצערי נתקלתי יותר מידי פעמים בבלוגים שמדברים על אותו נושא;
רחמים עצמיים.
זה פשוט לא יאומן כמה שאנשים מרחמים על עצמם ועל מצבם.
ביותר מידי פוסטים נתקלתי במשפטים: "אף אחד לא אוהב אותי", "אני שונאת את עצמי", "אף אחד לא מבין אותי" ועוד משפטים מקוממים אחרים.
אנשים, מפריע לכם המצב? מפריע לכם משהו בעצמכם- תשנו אותו!
מפריע לכם שלא מבינים אתכם - תדברו!
לא מקשיבים לכם- תגיבו, תפגינו נוכחות!
המראה החיצוני מפריע לכם- שפרו הופעתכם!
פעם אחת בחייכם תפסיקו לוותר לעצמכם, כי כן, זה מה שאתם עושים, ותשנו את זה!
תפעלו על מנת לשפר את המצב!
זה לא יעזור אם תבכו כל היום על מר גורלכם ועל איך שהייתם רוצים להיות במקום אחר. לא טוב לכם איפה שאתם אז תתרחקו משם, תחליפו בית ספר אם צריך( מופנה לחלק התיכוניסטיים הגדול) תעיזו לעשות משהו בחיים שלכם!
אם אתם לא יכולים לעזור לעצמכם איש לא יוכל, אל תברחו מעצמכם תתמודדו עם הדברים שמפריעים לכם!
אני יודעת, כל היפי נפש עכשיו יתנפלו עלי, יגידו שאני קרת לב וחסרת רגשות ולא הייתי במצבכם אבל טעות בידיכם כי כן הייתי במקום הזה, הייתי במצבים כל כך גרועים בחיים שלי שאני לא מאחלת לאיש. הייתי בתחתית המדרגה, הייתי חסרת חברים, הרגשתי עלובה, הבטחון שלי היה ברצפה ומרוב שהייתי כה חסרת בטחון הייתי פשוט שותקת רוב הזמן ואנשים היו חושבים שאני אילמת, אבל אתם יודעים מה? המצב הזה הפריע לי.
נמאס לי לשתוק כל הזמן ולחכות שאנשים יעשו בשבילי וידברו בשמי.
קמתי יום אחד ואמרתי מספיק!
די כבר להתחבא בצל של עצמי, הגיע הזמן לקחת את עצמי בידיים!
כן, זה תהליך ארוך ומייגע, זה לא קורה ביום אחד, אבל זה מתחיל!
לאט לאט שיניתי דברים שהפריעו לי, השתתפתי בשיחות, הבעתי את דעתי, הוכחתי לכולם שגם אני כאן, לא אותה ילדה אבודה ומסכנה שכולם צחקו עליה והיום, אחרי קרוב ל 15 שנה אני מרוצה מעצמי, מרוצה מההישגים שעשיתי בחיים ועודני עושה.
אנשים תקומו ותעשו כשאתם עוד צעירים.
חבל לחכות עוד שנה ועוד שנה ולתת לחיים שלכם לזרום לשווא, כי בעוד עשר שנים תתעוררו ותגידו לעצמכם, "פאק, מה חשבתי לעצמי? לאן נעלמה כל הילדות שלי?"
עכשיו זה הזמן שלכם להשתנות.
תעשו את זה בשביל חיים טובים יותר!
חיים שלמים יותר!
בשביל לקום בבוקר להסתכל במראה ולהגיד לעצמכם: "אני גאה במה שאני רואה!"
כינוי:
LifeLover
בבלוג זה
בכל הבלוגים
