קמתי היום מוקדם בבוקר, כהרגלי, והחלטתי שאני הולכת לים.

רק אני, עצמי ואנוכי.

ארגנתי תיק קליל עם מים, ספר ומשהו לנשנש ויצאתי לדרכי.

לא הייתה זאת הליכה ממושכת אך היא כבר גרמה לי להרגיש טוב.

הגעתי לים בשעה 10 בערך וירדתי לכיוון החוף.

בשעה הזאת, שלא הייתה ממש מוקדם, החוף נראה ממש בתולי. החול היה עדיין אוורירי מהמגרפות של הטרקטור לילה קודם וכמעט ולא נראו טביעו רגליים סביבי פרט לטביעות רגליהן של היונים.

הרשתי לעצמי לחלוץ כפכפים כי ידעתי שהחול עדיין קריר. אור השמש עדיין לא הספיק לחמם אותו מספיק בכדי שרגליי ישרפו.

היו מעט גלים בים בשל הרוח הקלה אך לא יותר מידי גבוהים כמו שהיה בשבועיים האחרונים כך שלא נראה דגל שחור אחד במים.

ההרגשה שמילאה אותי הייתה מדהימה, היא החזירה אותי כמה שנים אחורה, כשהייתי בתאילנד ולא היה יותר מידי מה לעשות אז הינו יורדים לחוף מוקדם בבוקר כשעוד קריר.

ההגדרה הכי קרובה למה שהרגשתי היא הרגשת החופש.

לא היתה לי התחייבות כל שהיא לשעות הקרובות כך שהרשתי לעצמי לשבת שם שעתיים תמימות. מידי פעם נכנסתי למים בכדי להתרענן מקרני השמש החמות שהחלו להאיר את כל רצועת החוף וצללתי פנימה.

היה כל כך כיף להעביר כך את הבוקר, פשוט נהנתי מכל רגע.

לפעמים אנחנו מרגישים שהחיים עמוסים מידי, סוגרים עלינו וחייבים להתנתק קצת, לשם כך לא צריכים לצאת לחופשה (אומרת הבחורה שמכורה לטיולים מסביב לעולם), החופשה ממש קרובה אלינו, רק צריך לפנות כמה שעות, להירגע, להסדיר את המחשבות, ולעשות מה שאנחנו באמת אוהבים ולא מה שאנחנו חייבים.

מומלץ לכל הלחוצים אי שם.

  LifeLover