זה קורה כל הזמן ולפעמים כמעט בלי קשר לכלום. לפעמים רק לרגע ולפעמים זה הורס לנו את כל היום או כל השבוע או אפילו יותר. לפעמים זה הורס לנו קשר עם מישהו, בדר"כ זה סתם מציק בהרגשה הפנימית. וכשזה קורה, אז פתאום כל הדברים הטובים מסביב כאילו נעלמים וכל מה שנשאר הוא רע, מכוער ובעיקר מעצבן. והכל הכל - בכוונה נגדנו.

השמש שזרחה באמצע יום חורפי מעצבנת כי היא מסנוורת בעיניים, ובכלל מעצבן להתעורר כל כך מוקדם. האדם האהוב לידנו במיטה מעצבן כי הוא שם והוא שמח ולא בזמן הנכון. העובדה שהגענו מוקדם מעצבנת כי זה אומר שיכולנו בעצם לישון עוד. האנשים השמחים ההולכים בחוץ מעצבנים כי הם כאילו לועגים להרגשה הפנימית שלנו שצריך לישון עכשיו ולא להלך בחוץ, ואם כבר אז בטח שלא להיות שמחים. והכל הכל- בכוונה ונגדנו.

ולפעמים זה מוצדק, ואין מה להגיד או לעשות, רק לנשום עמוק ולספור עד 10. לנסות לחייך (שמעתי שכשמחייכים אז הגוף חושב שאנחנו שמחים ומשדר למוח להתנהג בהתאם, משהו כזה). אבל בדר"כ, ובזה אולי נודה אח"כ בינינו לבין עצמנו, זה כ"כ טיפשי.

בדר"כ רק אח"כ נבין כמה שיש לנו מזל, שאנחנו יכולים בכלל להתעורר בבוקר, שהשמש זורחת ככה באמצע החורף, שיש לנו מישהו אהוב להתחיל איתו את היום ושתמיד שמח לראות אותנו, שיש לנו זמן פנוי לעצמנו להנות מכל זה, ושבכלל לא הכל כזה גרוע, חלק אפילו די טוב. וזה קל לשקוע בדברים הרעים בחיים, יש הרבה מהם ומחלקם בהחלט קשה להתעלם. מדברים טובים קל יותר להתעלם, קל יותר לדחוק אותם לפינה, הם לא דורשים בכוח את תשומת הלב שלנו. אז אולי דווקא בגלל זה, כדאי מדי פעם, לקחת רגע ולנשום עמוק, ולהעריך משהו טוב שקרה לנו, להיזכר במשהו שמעלה חיוך. סתם ככה, לפחות בשביל הגיוון.