אני מרגישה כאילו אני מדחיקה הכל..וחיה בבועה של עצמי. אומרת לעצמי שמתישהו אני ארזה.. ואני לא צריכה לדאוג..
במקום לעשות משהו כדי שבאמת זה יקרה אני פשוט מדחיקה ומפסידה כל כך הרבה דברים שאני רוצה לעשות
אפילו כשאני מתחילה אחרי יומיים גג שלושה אני נשברת וחוזרת להרגלים הישנים. לאן נעלם הכח רצון המטורף שהיה לי לפני כמה שנים? לאן?
הייתי בפאקינג 47 קילו והייתי בטוחה שאני שמנה. שלטתי באוכל במאה אחוז! גם שם הייתי מתוסבכת אבל לפחות נראתי כל כך הרבה יותר טוב.
אני פשוט מבוזבזת.
נמאס לי לשמוע את זה כבר.
ים, בריכה, שמלות, ריקודים , מסיבות...אני מפסידה הכל. הגעתי למצב שאת הדברים הבסיסיים ביותר כבר קשה לי לעשות.
קשה לי כבר להסתובב בקניון עם חברות כי אני מרגישה נורא לידיהן..הן מודדות להן שמלות יפות שאני כל כך רוצה ללבוש ונראות דקיקות..לא כמוני פרה..
אפילו כבר לצאת בערב אני מפסיקה .. כי פשוט אין לי מה ללבוש. אני שונאת את עצמי כל כך כשאני מודדת את הבגדים שלי ונראת בהן נורא כל כך.
אני שונאת את הבגדים שלי. הם כל כך רחוקים מהטעם שלי. רחוקים שנות אור.
אני לא יכולה ללבוש את מה שאני רוצה, להראות כמו שאני רוצה, לעשות מה שאני רוצה, להנות כמו שאני רוצה..אני פשוט עושה פאוס על החיים שלי..
אבל הבעיה היא שזאת אשליה.
החיים עוברים להם וחולפים להם וממשיכים..זו רק אני שנמצאת באותה נקודה!
אני לא יכולה יותר!
אני פשוט מתחרפנת...
אני רוצה לבכות.
נמאס לי להיות שונה כל כך..נמאס לי שיש לי את התסבוכים המיותרים האלה! הם כל כך כל כך מיותרים!
אני חייבת להשתנות. אני כבר בי'ב . אני צריכה להתבגר ולהפסיק עם השטויות!
נ.ב
שוב העברתי הכל לטיוטות..מנסה להתחיל מחדש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hatetobefat
