stop being fat

אוף אוף אוף ואוף

הלכתי לאיבוד לגמריי. התפזרתי לכל הכיוונים. הפסקתי לעשות ספורט. הפסקתי לאכול נכון. חזרתי להקיא. שכחתי. הרסתי את ההתחלה שבניתי.

הנשף עוד 5 ימים. קניתי שמלת ערב שחורה קלאסית. אני ניראית בה טוב. אבל אני יכולה להראות כל כך הרבה יותר טוב.

אני מרגישה נורא נורא שמנה. בייחוד אחרי שכל היום אכלתי והקאתי. 

סיני, עוגת גבינה שהכנתי עם אבא, ואז אחרי שחזרתי ממסיבת סיום של אח שלי אכלתי עוד פרוסת עוגה ואת ה 2 כפות אורז מטוגן שנשארו מהסיני ו2 פרוסות עם טחינה גולמית ודבש. וכמעט עוד פעם הלכתי להסתגר בשירותים ולהקיא. ועצרתי את עצמי. זה דרש כוחות איפוק ושליטה.. אבל עצרתי את עצמי.

ואני לא יודעת אם אני שמחה על שלא הקאתי אפילו.. אני מרגישה כל כך נפוחה וכל כך שמנה.. אני רוצה לשרוף את כל השומנים האלה.. פשוט לעשות ריצה בלתי פוסקת ולהרגיש אותם נשרפים ונעלמים לי מהגוף... 

אני רוצה להיות מוצקה. וארוכה. ופחות מקומרת. ולהיות גאה. ולהשוויץ בגוף שלי. ולהפסיק לדאוג...

מה בכלל חשבתי לעצמי? 

אין! למה לחם? למה סיני? מטוגן?? ולמה כל כך הרבה מכל דבר? אני מגזימה בהכל פשוט! בפירות, בקולה! לחשוב שהצלחתי להפסיק עם קולה! מה קורה לי????

אין אני לא מסוגלת להמשיך לחיות עם ההרגשה הנוראית הזאת. אני ממש מגעילה את עצמי ברגעים אלו. 

מחר בבוקר אתעורר ב 8. אעלה על בגדי ספורט ולהליכון, 45 דק' לא משנה מה.

מקלחת, להכין קופסאת ירקות לבגרות, לתפוס טרמפ לבגרות, לחזור הביתה (סביבות 3) ולאכול סלט, לשתות המון -מים- ~NO MORE COCK YOUNG LADY~

ואחרי הסלט לנוח שעה וחצי - שעתיים, בשעה 17:00 אני מתייצבת שוב על ההליכון, עושה עוד 45 דקות לא משנה מה. 
מקלחת, לנגן, 20:00 בדיוק יוצאת החוצה להליכה/ריצה - הקפה 5 פעמים של הבלוקים - לא משנה מה!

יום למחרת אותו סיפור.  

אהההההה אני מרגישה כל כך שמנה, הלוואי שלא היה עשרה לאחת בלילה יום לפני בגרות והייתי יוצאת לריצה!!!

בהתייחס לתגובה ללא שם שקיבלתי בפוסט הקודם "למה שלא תיקחי את עצמך כבר ביידים ותלכי לדיאטנית לפני שיקרה משהו בלתי הפיך שלא תדעי מאיפה הוא בא לך בכלל" או משהו בסגנון אספר סיפור. 

לפני מספר חודשים קבעתי תור לדיאטנית בקופה. התור הקרוב ביותר היה בעוד יותר מחודש ממועד קביעת התור עצמו.
חיכיתי ופיתחתי מלא ציפיות. שההקאות יפסקו, שאני ארזה, שהיא תיתן לי תפריט דיאטה נורמאלי שיעזור, שיהיה אחרי מעקב, ושיהיו פגישות קבועות כל כמה זמן כדי לעדכן, לשפר וכו'.
חשבתי שאקבל מתכונים, ושזה אשכרה יעזור לי!
 
הגעתי מלאת ציפיות.
הדיאטנית הייתה נחמדה מאוד. רזה. 
שאלה אותי אינספור שאלות על הרגלי האכילה שלי. על סדר היום. ולמרות כל השאלות היא לא שאלה מספיק.
הייתי נורא נבוכה.
היא שקלה אותי ומדדה את גובהי. 61 על מטר שישים ושש.

בסופו של התהליך הפורמלי המייגע היא לא חידשה לי שום דבר. לא סיפרה לי שום דבר שלא ידעתי לפני הביקור. יצאתי מהביקור ללא ידע חדש וללא מוטיבציה.
היא הדגישה את חשיבות החלבונים ועודדה אותי לאכול יותר פחמימות. היא המליצה על ביצה פעם ביום ועל פעילות גופנית.
היא לא הסכימה לתת לי תפריטים בטענה שאני במשקל תקין ולא צריכה לרדת.

אבל הדבר שהכי.. לא יודעת, עצבן אותי? ערער אותי? גרם לי להיות על סף דמעות ועם כאב בגרון?
היא כל הזמן הייתה מודאגת מהפרעות אכילה. כל הזמן הזכירה את זה. כל הזמן אמרה כמה שיש הרבה בנות, ושזה נורא, ושככה וככה.
וכל כך רציתי לספר באותו רגע.. כל כך רציתי לשתף מישהו, כל אחד. כל כך רציתי לספר לה ושיטפלו בי, ושזה יעבור.
וכל כך פחדתי.

זה שיתק אותי. הפחד שיתק אותי. הנהנתי בקושי וחייכתי חיוך קטן כאות הסכמה "שזה נורא", ושאני מודעת להפרעות ולבעיתיות שלהן ושאין לי כל קשר אליהן.

לא הייתי מסוגלת.

אז אולי זה כבר בלתי הפיך. אולי אני באמת כבר בתוך זה. תמיד אומרים שנשים בעלות הפרעות אכילה רואות את עצמן כשמנות ובעצם הן לא.

אני רואה את עצמי ככל כך גדולה. כעצומה. אני אוחזת בשומן של הירכיים, אני רואה את השימני מתיחה, אני רואה בתמונות שאני יותר רחבה מכל השאר. 

אני לא מדמיינת את זה. 

ובכל זאת הדיאטנית אמרה לי שאני לא צריכה לרדת, שאני ניראת מעולה. 

אני כל כך מתוסכלת.

היום היה ממש גרוע. התעצלתי. לא היה לי כוח לעשות כלום. אכלתי המון.

בוקר - ברנפלקס, 5 קציצות טופו קטנות, אבטיח, איזה כוס גבינה לבנה 

ביניים - 2 שזיפים, 2 נקטרינות

צהריים - קערה עם מלא קוסקוס

ביניים - עוד איזה 4 פירות

ערב - 2 פיתה פיצה, 2 פיתה עם זעתר בתנור (בסה"כ 2 פיתות שלמות), עוד איזה 2 פירות.

מלא מלא מלא מלא מלא מלא מלא מלא מלא מלא מלא מלא מלא .....................................................

לא עשיתי ספורט. לא יצאתי מהבית, בקושי קמתי מהספה. אני מרגישה כל כך רע..  היום הזה יכל להיראות לגמריי אחרת.

אני חייבת להתחיל לעבוד. למצוא עבודה במלצרות, לעשות בייביסיטר, להיות כמה שפחות בבית. לאכול כמה שפחות. להיות כמה שיותר עסוקה, להפסיק להתבטל... אני חייבת פשוט חייבת. אני חייבת לעשות ריצה כל יום. אני חייבת לנגן. אני חייבת ללמוד לבגרויות האחרונות..

אני לא יכולה להמשיך לשבת בבית, לאכול ולרחם על עצמי. אני פשוט לא יכולה לתת לזה לקרות יותר.. ביום שישי אחפש עבודה.

אנו נמצאים בתחילתו של שבוע חדש, והחלטתי שזה אחלה טיימינג שבעולם לסכם את השבוע שעבר עליי בקצרה.
השבוע הזה לא היה מוצלח במיוחד מבחינת השאיפה לאורח חיים בריא ותזונה נכונה. (אני מנסה כמה שפחות לקרוא לזה דיאטה)
היו לי בולמוסים, היו הקאות, היו ימים שפשוט לא הפסקתי לאכול במודע.למשל ביום שלישי אמרתי לעצמי "לא נורא, זה יום כזה, מחר יהיה אחרת"
כאילו פשוט באמת לא יכלתי לשלוט בזה, למרות שהכל היה במודע. הייתי מודעת לעובדה שאני אוכלת מלא מרוב בטלה. אבל לא היה לי כוח להתנגד לעצמי.
יום לאחר מכן הייתה לי מסיבת סיום י"ב. התעוררתי מאוחר, אכלתי ארוחת בוקר בריאה. התבטלתי רוב היום ואז תפסתי את עצמי בידיים ויצאתי להליכה.
עשיתי 5 קילומטר. הידד! ואז ישר הייתי צריכה להתקלח ולהתארגן ולעוף למסיבת סיום. 
הכל היה מאוד אינטנסיבי החל מהריצה, -ריצה-מקלחת-איפור-טרמפ-חזרות גנרליות-מפגש אחרון הורים~מחנכת-טקס סיום-מופע סיום-זיקוקים-אפטר בבר-בורגר...
לא נשברתי. הייתי נחושה בדעתי לא לטחון המבורגרים וצ'יפס ב12 בלילה. גם הייתה לי איזו תחושת סיפוק קטנה ושטנית על כך שלא אכלתי כמעט כלום באותו יום. מעין צום שכה שלא רציתי לשבור. למרות שאני הכי לא מאמינה בצומות. לא בימי צום ולא סתם כי מרגישים שמנים.

הבית ספר אסף כספים מראש והיה מזנון פתוח כזה. החלטתי לא לשלם. הכנסתי לעצמי לתודעה שאני לא רעבה כל כך מאוחר ושאין סיבה לאכול.
עם הזמן (אני מדברת על הטווח הארוך אחורה - כמה חודשים כזה) הכנסתי לעצמי לתודעה שאני לא אוהבת אוכלים כאלה ואחרים.

אני לא אוהבת בשר ולא אוהבת שמן, ולא אוהבת מטוגן, ולא אוהבת פיתות, ותפוחי אדמה, וצ'יפס, ונמנעת כמה שיותר מפחמימות.
ומנגד- הכנסתי לעצמי טוב טוב לתודעה שאני מתה על סלטים וירקות. שהם טעימים ובריאים ובעלי אחלה ערכים תזונתיים, והם משביעים, ויפים, וצבעוניים.!
 

 

זה משגע אותי שיש אצלי בשיכבה בנות כל כך רזות! עם ציצי גדול! זה לא פייר!
יש להן רגליים דקיקות, אגן נשי ומקומר, מותן צרה וחזה עצום ושופע! 
זה פשוט  לא פייר! זה גורם לי להרגיש כל כך שמנה.. 
גם אם ביחס לגוף שלי אני רזה ביחס אליהן אני בחיים לא אהיה רזה אלא א כן ארעיב את עצמי וזה לא פייר. גם אני רוצה מבנה צר ושברירי.
גם אני רוצה עצמות דקות וארוכות ו מכוסות בשריר קטן ומאורך. 
גם אני רוצה רגליים ארוכות.
גם אני רוצה חזה גדול ועגול.
גם אני רצה להרגיש סקסית וחטובה כמו שהן וודאי מרגישות.

בוקר - קורנפקס עם חלב, פרוסת עוגת שוקולת שהכנתי ליומולדת של אבא. הקאתי
צהריים - מרק גולאש עם קוסקוס ותפוחי אדמה (הכל במידה, מנה נאה וטעימה ומזינה)

ביניים אחרי הגרות בתנך - מרק גולאש, בלי הגולאש כי נגמר, עם תפוחי אדמה וקוסקוס, 2 פרוסות לחם עם פסטו וצפתית ולקינוח - עוד פרוסת עוגה....... הקאתי
ערב מאוחר למדיי.. (עכשיו בערך) - יוגורט 1.5% עם גרנולה, חצי פיתה עם זעתר ושמן זית קלויה בתנור קריספית כזאת טעימה נורא שאח שלי הכין..
מתלבטת עם להקיא.. 

סיכום יום - נוראי.. לא עמדתי בפיתויים ויותר גרוע - הקאתי, ועוד יותר גרוע - יותר מפעם אחת. והכי גרוע? תכננתי את זה מראש, עוד לפני שנכנסו לי הפיתויים האסורים לפה................................................
 

אני מרגישה רזה יותר! 
התעוררתי בבוקר עם בטן שטוחה וקשיחה

למדיי, רגליים מעט פחות עבות ועצומות, ופעם ראשונה מזה הרבה זמן הרגשתי טוב עם עצמי! (הכל יחסי כמובן)
הרגשתי שינוי, שיפור, הצלחה קטנה בדרך. 
אני צריכה להמשיך לאכול נכון ולעשות ריצות, אי פשוט חייבת!

בראנצ' שבת: בלט גדול מעגבניות, שרי, מלפפון, חסה, בצל, בזיליקום, שקדים, אגוזי פקאן ומלך. 2 פרוסות לחם מלא קל עם גבינת עיזים, קערית קטנה של ברנפלקס עם מעט חלב, כוס תה ללא המתקה. אני שבעה, לא נפוחה או מלאה מידיי, והיה לי טעים מאוד! איזה כיף! 

אני לא זוכרת אם הזכרתי את זה כבר אבל יומיים ברצף היו לי הישגים מרשימים ביותר הקשורים לכוח הרצון שלי והעמידה בפני פיתויים!
אתמול היה לאבא יומודת, אכלתי מנה בריאה ביותר, כמעט ללא שמן, לא נגעתי בקינוח מרצוני החופשי ובסופו של דבר ממש לחצו עליי לפחות לטעום אז לקחתי עם קצה המזלג טיפטיפונת! אבל לא התפתיתי ליותר(=
שלשום מלצרתי בבת מצווה של השכנים, אירוע צנוע בחצר שלהם, גם הם שידלו אותי לאכול מהמטעמים שהוגשו. היו שם דבים כל כך טובים, וגם כל כך הרבה מהם! הקינוחים נראו פצצה, וכמה שהם נראו טעימים כך אני בטוחה שהיו משמינים..
אבל אני? כל מה שאכלתי זה כמה עגבניות שרי ופרוסת לחם אחת עם גבינה (אני מניחה שלא רזה, אבל לא לקחתי הרבה ממנה) ולא נגעתי באף קינוח!
מגיע לי על זה פרס, לא?