אוף אוף אוף ואוף
הלכתי לאיבוד לגמריי. התפזרתי לכל הכיוונים. הפסקתי לעשות ספורט. הפסקתי לאכול נכון. חזרתי להקיא. שכחתי. הרסתי את ההתחלה שבניתי.
הנשף עוד 5 ימים. קניתי שמלת ערב שחורה קלאסית. אני ניראית בה טוב. אבל אני יכולה להראות כל כך הרבה יותר טוב.
אני מרגישה נורא נורא שמנה. בייחוד אחרי שכל היום אכלתי והקאתי.
סיני, עוגת גבינה שהכנתי עם אבא, ואז אחרי שחזרתי ממסיבת סיום של אח שלי אכלתי עוד פרוסת עוגה ואת ה 2 כפות אורז מטוגן שנשארו מהסיני ו2 פרוסות עם טחינה גולמית ודבש. וכמעט עוד פעם הלכתי להסתגר בשירותים ולהקיא. ועצרתי את עצמי. זה דרש כוחות איפוק ושליטה.. אבל עצרתי את עצמי.
ואני לא יודעת אם אני שמחה על שלא הקאתי אפילו.. אני מרגישה כל כך נפוחה וכל כך שמנה.. אני רוצה לשרוף את כל השומנים האלה.. פשוט לעשות ריצה בלתי פוסקת ולהרגיש אותם נשרפים ונעלמים לי מהגוף...
אני רוצה להיות מוצקה. וארוכה. ופחות מקומרת. ולהיות גאה. ולהשוויץ בגוף שלי. ולהפסיק לדאוג...
מה בכלל חשבתי לעצמי?
אין! למה לחם? למה סיני? מטוגן?? ולמה כל כך הרבה מכל דבר? אני מגזימה בהכל פשוט! בפירות, בקולה! לחשוב שהצלחתי להפסיק עם קולה! מה קורה לי????
אין אני לא מסוגלת להמשיך לחיות עם ההרגשה הנוראית הזאת. אני ממש מגעילה את עצמי ברגעים אלו.
מחר בבוקר אתעורר ב 8. אעלה על בגדי ספורט ולהליכון, 45 דק' לא משנה מה.
מקלחת, להכין קופסאת ירקות לבגרות, לתפוס טרמפ לבגרות, לחזור הביתה (סביבות 3) ולאכול סלט, לשתות המון -מים- ~NO MORE COCK YOUNG LADY~
ואחרי הסלט לנוח שעה וחצי - שעתיים, בשעה 17:00 אני מתייצבת שוב על ההליכון, עושה עוד 45 דקות לא משנה מה.
מקלחת, לנגן, 20:00 בדיוק יוצאת החוצה להליכה/ריצה - הקפה 5 פעמים של הבלוקים - לא משנה מה!
יום למחרת אותו סיפור.
אהההההה אני מרגישה כל כך שמנה, הלוואי שלא היה עשרה לאחת בלילה יום לפני בגרות והייתי יוצאת לריצה!!!
כינוי:
הנורמאלית ששאופת לפחות
בבלוג זה
בכל הבלוגים
