בהתייחס לתגובה ללא שם שקיבלתי בפוסט הקודם "למה שלא תיקחי את עצמך כבר ביידים ותלכי לדיאטנית לפני שיקרה משהו בלתי הפיך שלא תדעי מאיפה הוא בא לך בכלל" או משהו בסגנון אספר סיפור.
לפני מספר חודשים קבעתי תור לדיאטנית בקופה. התור הקרוב ביותר היה בעוד יותר מחודש ממועד קביעת התור עצמו.
חיכיתי ופיתחתי מלא ציפיות. שההקאות יפסקו, שאני ארזה, שהיא תיתן לי תפריט דיאטה נורמאלי שיעזור, שיהיה אחרי מעקב, ושיהיו פגישות קבועות כל כמה זמן כדי לעדכן, לשפר וכו'.
חשבתי שאקבל מתכונים, ושזה אשכרה יעזור לי!
הגעתי מלאת ציפיות.
הדיאטנית הייתה נחמדה מאוד. רזה.
שאלה אותי אינספור שאלות על הרגלי האכילה שלי. על סדר היום. ולמרות כל השאלות היא לא שאלה מספיק.
הייתי נורא נבוכה.
היא שקלה אותי ומדדה את גובהי. 61 על מטר שישים ושש.
בסופו של התהליך הפורמלי המייגע היא לא חידשה לי שום דבר. לא סיפרה לי שום דבר שלא ידעתי לפני הביקור. יצאתי מהביקור ללא ידע חדש וללא מוטיבציה.
היא הדגישה את חשיבות החלבונים ועודדה אותי לאכול יותר פחמימות. היא המליצה על ביצה פעם ביום ועל פעילות גופנית.
היא לא הסכימה לתת לי תפריטים בטענה שאני במשקל תקין ולא צריכה לרדת.
אבל הדבר שהכי.. לא יודעת, עצבן אותי? ערער אותי? גרם לי להיות על סף דמעות ועם כאב בגרון?
היא כל הזמן הייתה מודאגת מהפרעות אכילה. כל הזמן הזכירה את זה. כל הזמן אמרה כמה שיש הרבה בנות, ושזה נורא, ושככה וככה.
וכל כך רציתי לספר באותו רגע.. כל כך רציתי לשתף מישהו, כל אחד. כל כך רציתי לספר לה ושיטפלו בי, ושזה יעבור.
וכל כך פחדתי.
זה שיתק אותי. הפחד שיתק אותי. הנהנתי בקושי וחייכתי חיוך קטן כאות הסכמה "שזה נורא", ושאני מודעת להפרעות ולבעיתיות שלהן ושאין לי כל קשר אליהן.
לא הייתי מסוגלת.
אז אולי זה כבר בלתי הפיך. אולי אני באמת כבר בתוך זה. תמיד אומרים שנשים בעלות הפרעות אכילה רואות את עצמן כשמנות ובעצם הן לא.
אני רואה את עצמי ככל כך גדולה. כעצומה. אני אוחזת בשומן של הירכיים, אני רואה את השימני מתיחה, אני רואה בתמונות שאני יותר רחבה מכל השאר.
אני לא מדמיינת את זה.
ובכל זאת הדיאטנית אמרה לי שאני לא צריכה לרדת, שאני ניראת מעולה.
אני כל כך מתוסכלת.
היום היה ממש גרוע. התעצלתי. לא היה לי כוח לעשות כלום. אכלתי המון.
בוקר - ברנפלקס, 5 קציצות טופו קטנות, אבטיח, איזה כוס גבינה לבנה
ביניים - 2 שזיפים, 2 נקטרינות
צהריים - קערה עם מלא קוסקוס
ביניים - עוד איזה 4 פירות
ערב - 2 פיתה פיצה, 2 פיתה עם זעתר בתנור (בסה"כ 2 פיתות שלמות), עוד איזה 2 פירות.
מלא מלא מלא מלא מלא מלא מלא מלא מלא מלא מלא מלא מלא .....................................................
לא עשיתי ספורט. לא יצאתי מהבית, בקושי קמתי מהספה. אני מרגישה כל כך רע.. היום הזה יכל להיראות לגמריי אחרת.
אני חייבת להתחיל לעבוד. למצוא עבודה במלצרות, לעשות בייביסיטר, להיות כמה שפחות בבית. לאכול כמה שפחות. להיות כמה שיותר עסוקה, להפסיק להתבטל... אני חייבת פשוט חייבת. אני חייבת לעשות ריצה כל יום. אני חייבת לנגן. אני חייבת ללמוד לבגרויות האחרונות..
אני לא יכולה להמשיך לשבת בבית, לאכול ולרחם על עצמי. אני פשוט לא יכולה לתת לזה לקרות יותר.. ביום שישי אחפש עבודה.
כינוי:
הנורמאלית ששאופת לפחות
בבלוג זה
בכל הבלוגים
