כל כך רע. כל כך רע.
אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי.
הימים האחרונים הם פשוט בולמוס אחד גדול.
אני אוכלת את עצמי מבפנים.
אני כל הזמן רעבה.
היום עוד היה בסדר.
אבל אתמול? הו.. אתמול היה נורא.
אני מרגישה כל כך ריקה מבפנים.
צורך עצום למלא.
עוד ועוד ועוד.
ואני לא מתמלאת.
אני יודעת שאני חייבת לעצור.
אני עוצרת.
אני מנסה להקיא. לפעמים מצליחה.
אני מנסה להעסיק את עצמי.
אבל אני כל כך רעבה כל הזמן!
אני פשוט רוצה להפסיק את זה.
אני כל כך רוצה גם להיות מסוגלת לשבוע מ 500 קלוריות ליום.
אני כל כך רוצה גם בטעות לשכוח מארוחת ערב. ולהבליג עם זה.
ואני מרגישה כל כך שמנה. כל כך שמנה.
כל כך גדולה.
כל איבר בגוף שלי עצום.
אני מרגישה מפלצתית.
אני כל כך רוצה כבר להיפתר מההרגשה הזאת.
כל כך נמאס לי העליות והמורדות האלה. יום אחד אני מרגישה מושלמת ויום אחר כך נורא.
ובגלל שנקודה השפל באה אחרי הרגשה כל כך טובה זה עוד יותר קשה.
אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי.
אני משתגעת.
אני מתאפקת.
אני חייבת להתאפק.
מיה בואי!