stop being fat

דימוי עצמי בקרשים.

אני חייבת להתגבר כבר על המכשול הזה.

אם זה יפתר סוף סוף,

או פשוט יעלם,

אני באמת אהיה בן אדם אחר.

אני אהיה טובה יותר. משופרת.

אני כל כך מקנאה.

אני כל כך רוצה גם.

זה כל כך קשה.

לפעמים אני שוכחת.

לפעמים סתם נאיבית.

אבל בסופו של דבר -

זה תמיד יחזור.

הצביטה.

הכאב החד בבטן.

הסחרחורת.

הרצון, הו הרצון...

להפסיק עם הכל.

לפרוש.

פתאום אני נזכרת שהיו לי סיוטים.

בסיוטים אתה נהרגת.

זה קרה בתאונה טראגית כזו, שיכולה לקרות רק בסרטים.

אני התעוררתי באמצע הלילה -

מבועטת כולי,

ופשוט בכיתי.

 חזק.

כל כך פחדתי שזה אמיתי.

וגם כשהבנתי שלא - בכיתי.

חזק.

כי זה הרגיש כל כך אמיתי

לאבד אותך.

אז בכיתי.

מה עוד יכולתי לעשות?

ועכשיו,

כשבאמת- איבדתי אותך,

מה עוד יכולתי לעשות?

.אני מצטערת שבכיתי.