הלכנו לקב"ה וביקשנו שימחק לנו אלפיים שנות גלות מהרזומה. למה? כי ככה, כי שואה, כי רק טיפש עושה את אותם טעויות פעמיים, ומי שנכווה ברותחין נזהר בפושרין. אז הצמדנו כל קונוטציה שלילית שרק יכולנו למונח "היהודי הגלותי", כל כך השחרנו את שמו שאם רק הייתי ציניקן גדול כמו שהייתי רוצה להיות הייתי טוען ששאבנו את השנאה של הנאצים כלפיו, מזל שאני לא ציניקן כל כך גדול. קראנו לו חלש וקראנו לו וותרן, וקרענו אותו מדפי ההיסטוריה.

רק שאז גילינו שנוצר ריק כשמנסים למחוק אלפיים שנות גלות, שצריך למלא במשהו כדי שלא תרגיש שעבדו עליך. אז התחלנו לעשות את מה שחלק מהמקריחים עושים: את אלפיים שנות הקירחת שלנו ניסינו להסתיר בעזרת סירוק עודפי השיער שיש לנו בצידי הראש. אז בצד אחד הדגשנו את עשר שנותיו האחרונות של אותו יהודי גלותי, שהו הוא חוטף על הראש ומבין את טעותו כגלותי. ובצד השני סירקנו לכיוון המרכז את היהודי של ערב הגלות, ההוא ממרד בר-כוכבא, ההוא מהמרד הגדול, ושלפנו מהבוידעם את היהודי שהתאבד במצדה. בוידעם, איזו מילה מצחיקה?

אבל לא, לא הצלחנו לעבוד על עצמנו, לטוב ולרע. כי בינינו, אם בר-כוכבא היה פה כאן ועכשיו טיליה הכבדים של מדינת ישראל (שלא לומר גריעניים, כי מפעל טקסטיל) היו מכוונים כבר היישר אל וושינגטון. לא ככה? הרי זה בדיוק מה שבר-כוכבה עשה, לא? הלך למעצמה הכי גדולה שהוא הצליח למצוא, ועל רקע ריב כמעט מטופש בינהם ניסה להשמיד אותה. ותגידו מה שתגידו, אבל אותו יהודי גלותי שעשינו כל מאמץ לשכוח למד לקח חשוב בחיים: נותנים לך תקח מרביצים לך תברח. כשאתה עם קטן בין הרבה עמים גדולים אתה מוחל על כבודך, ושותק. אתה עושה מה שאתה רק יכול כדי שלא יהיה סימפוזיון גדול משום דבר, כי כל סיפוזיון יגמר על חשבונך. ולטוב ולרע, אותו יהודי גלותי, אם הוא היה מצליח להקים מדינה, בחיים לא היה מתגרה האומות העולם כמו שמדינת ישראל עושה באופן יום-יומי.

לכן, כשהתחלנו לבנות את דמות ה"צבר" גילינו שאנחנו קצת לועסים מסטיק לעוס, מסטיק לעוס שנשאר מחוץ לפה אלפיים שנה. כשהוגלנו הפכנו את בר-כוכבא לבר כוזיבא, כמי שהחליטו שלעולם לא עוד, וכשניטבחנו באירופה הקמנו מדינה, כמי שהחליטו לעולם לא עוד. וככה נשארנו עם שתי זהויות שבשתיהן אנחנו לא מרגישים לגמרי בנוח להשתמש. אז אנחנו מאלתרים על האצמע בינהן, לא מצליחים לעשות טרנספר בלי שהיהודי הגלותי יזדעק ולא מצליחים לעשות שלום בלי שבר כוכבא יקפוץ.