לצורך העיניין, נגדיר אותי כסוציאליסט, ובתור כזה אני מאוד מעריך את ערך השיוויון, את ערך הכבוד הבסיסי לכל אדם באשר הוא ואת הזכות של כל אדם לקיים חיים בתנאים סבירם. בפשטות, הגישה הסוציאליסטית טוענת שהממשלה אמורה להיות גוף כלכלי חזק, שגובה מיסים גבוהים יחסית מכל האזרחים (ככל אחד כיכולתו) ובתמורה דואג לכל אחד מהם למחייה סבירה.

הבעיה היא, שכמו שהקיבוצים* בדקו על בשרם, זה לא עובד. לפחות לא במתכונת הנוכחית. הבעיה העיקרית שהגישה הזו יוצרת, היא שאם כולם מקבלים גם ככה תנאי מחייה סבירים, אין לשום פרט סיבה לעבוד. אם נסתכל על החברה שלנו כיום (בהנחה שאנחנו עדיין מסתכלים על עצמנו כמדינה סוציאליסטית) אנחנו מכירים טוב מאוד את המונח 'אבטחת הכנסה'- שהפירוש שלו הוא בצורה מאוד ברורה-לשבת בבית, לא לעשות כלום, ולקבל על זה כסף.

את הבעיה הזו אגב, הקפיטליזם פוטר בלי בעיה, אתה לא עובד, אתה מת ברעב.

אז להל"ן לדעתי כל הפרצות שלדעתי קיימות שדרכן אפשר לעקוף את העבודה וכיצד אפשר לתקן אותן:

1) 'אבטחת הכנסה'

 בתור סוציאליסט, אני רוצה שגם בנאדם שפוטר מעבודתו וגם בנאדם שלא חיפש עבודה מלכתחילה יוכלו לחיות, כי הם בני אדם. אז מצד אחד, אני רוצה שהם יעבדו, ואם אני אתן להם כסף על זה שהם יושבים בבית הם לא יעשו את זה. מצד שני, אני רוצה לתת להם כסף, כדי שהם יוכלו לקיים אורח חיים תקין.

לדעתי, הפיתרון לעיניין הוא מפעלים\גופי העסקה ממשלתיים. כלומר, גופים שיהיו חייבים להעסיק את כל מי שחפץ בכך, ולכן יעסיקו בעבודות שלא דורשות השכלה או כישרונות ויעשו זאת בשכר מינימום. דגמאות שלדעתי יוכלו להתאים למערכת מהסוג הזה זה עבודות חקלאיות, עזרה לאנשים עם מגבלויות או נכויות, עבודות תחזוקה של העירייה, וכו', בצורה זו אותם אנשים יעשו עבודה מועילה, וירוויחו את לחמם. כמובן שתוכל לבחור לא לעבוד בעבודה של הגוף הממשלתי, אך במקרה זה לא תהיה זכאי לשום 'דמי אבטלה'.

אגב, כמובן שאדם שאינו יכול לעבוד (נכה, מוגבל, וכו') יהיה פתור מהעבודה ויקבל דמי נכות.

2) 'קביעות'

נושא מעט יותר בעייתי. 'קביעות' משמעותה שלמעסיק שלך אין את האפשרות לפתר אותך (או מאוד קשה לו). דבר שכזה קורה במקרים כמו 'עובדי מדינה' (לדוגמא, מורים) אשר לאחר שהם צוברים ותק מסויים אי אפשר כמעט להזיזם ממקומם. אפשרות נוספת היא אם ועד העובדים של החברה בה אתה עובד הוא חזק, ולא מאפשר פיטורים ללא השבתת המפעל.

מצד אחד, אינני רוצה שלכל מעסיק תהיה את האפשרות להשליך אנשים לרחובות ללא מחשבה, ומצד שני הקביעות מייצרת מצב שאדם עלול להישאר בעבודתו גם אם אינו ממלא אותה כלל.

כאן אני עומד להגיד דבר אנטי-סוציאליסטי בעליל: לדעתי, יש לאסור על חוזים קיבוציים, ולכתוב חוקים המגבילים ועדי עובדים. אני יודע, פתאום אני מזכיר לכולם את רוסיה של תחילת המאה שעברה, פתאום אני כבר לא כל כך נשמע סוציאליסט בכלל ולמעשה מה שאני אומר נשמע כמו קפיטליסט שמנצל את עובדיו ניצול ציני. אבל זהו, שלא.

הבעיה בחוזים קיבוציים ובועדי עובדים, היא שלעיתים עומד המעסיק חסר אונים אל מול שעובד-שאינו-עובד, ועל אותו המטבע גם אינו יכול לתגמל עובדים מוצלחים שעושים את עבודתם. למעשה, במצב שכזה בו למעסיק אין סמכות על המועסקים, נוצרת סיטואציה בה לעובדים אין תמריץ לעבוד, ולכן הם לא יעבדו.

כאן רק נשאלת השאלה איך נגרום למצב להיות שונה מהמצב של רוסיה בתקופת הצאר? התשובה היא שהפיקוח על המפעל יהיה ממשלתי. כלומר, נחוקק חוקים (כמו העלאת שכר המינימום לדוגמא) שמטרתם היא שכל עובד באשר הוא יקבל תנאים סבירים. כמובן שחלק מהעובדים עדיין לא יהיו מרוצים מהתנאים שהם מקבלים, ובמצב זה הם יוכלו לפרוש מעבודתם תחת אותו מעסיק וללכת לחפש תנאים טובים יותר במקום אחר.

3) להיות חרדי. אני אפילו לא הולך להתייחס לכל הנושא הזה.

*מעט דמגוגי מצידי, כי העמדה של הקיבוצים הייתה כמעט קומוניסטית ביסודה, ולא סוציאליסטית. בכל זאת, הטיעון שהעלתי עדיין תקף מכיוון שזה יצר את אותה הבעיה.

אני רק רוצה לציין, אני בן עשרה שבמצטבר עבד בערך 5 שעות בחייו, ובטח ובטח שלא יצא לי לקבל שום נסיון מעשי עם כלכלה. לכן, אני מאוד אשמח לקבל תגובות מאנשים שמבינים באמת בתחום ויגידו לי מקומות בהם אני טועה עובדתית.