אתמול בערב אחותי הכריזה עליי כ'נכנע בקלות מידי ללחץ חברתי'. באופן כללי אני חושב שלהקשיב ללחץ חברתי במידה ובהיגיון זה בסדר גמור- כי לפעמים הרבה אנשים הבינו מה שאתה לא הבנת עדיין, ומנסים להסביר לך אותו. אבל אחותי אמרה עליי שאני 'נכנע יותר מידי בקלות ללחץ חברתי'- אז זה כבר סיפור אחר.

היא אמרה את זה אחרי שיצאתי בהצהרה 'אמא אמרו לי לקרוא את שר הטבעות- צריך ללכת לסיפרייה להשיג אותו' (ידידה אמרה לי ומי שהגיב לפוסט הקודם- אבל לא חשוב). והיא אמרה לי את זה גם פעם אחרי שאמרתי לאמא ואבא 'אמרו לי לגדל ראסטות אז אני לא מסתפר יותר'. משני הדברים האלו נוצר על אחותי (נונ-קונפורמיסטית מושבעת) הרושם שאח שלה ניכנע כל הזמן ללחץ חברתי ובלהבלהבלה....

אבל בואו נחשוב על זה בהיגיון לשנייה: אני מסתובב בערך בשלושה מעגלים חברתיים שונים, ויש עליי לחת חברתי לכל דבר כמעט. אחרי שהכרזתי על מצב ראסות (ששלושה אנשים רצו שאני אעשה) קפצו בערך עשרים ועשו לחץ חברתי להוריד את הראסטות. או במילים אחרות הרבה אנשים רוצים ממני הרבה דברים, אבל בתכלס אני מתייחס לזה כעצות ולא כדברים שאנשים דורשים ממני. אז אמרתי לאחותי ולאמא שלי שאני עושה ראסטות כי 'אמרו לי' אבל בתכלס זה היה סתם תירוץ נוח. פשוט בא לי ראסות D:

אגב אני לא יודע כמה זמן אני אחזיק עם לא לגזור את השיער- הוא כרגע משו כמו 7-8 ס"מ וזה הדבר הכי נטפל בעולם, אי אפשר לסדר אותו! (זה כבר לא קשור אבל לא חשוב P:)

כאן שניצל עם ראסטות