החיים על פי דנה.

נמאס לי. 

פשוט נמאס לי.אני כולה ילדה בת 14 ותכל'ס כן- כן אני תמימה. וכן- כמו סתומה אני בוכה על כל אחד שמת. כל אחד שאני לא מכירה.

המחצית האחרונה הייתה סיוט. פשוט סיוט.

אוקי, אז ככה- פתחנו בכך שאח של חברה שלי נפטר משפעת פשוטה לגמרי. קרוב לצינון יותר מאשר לשפעת. וזה פשוט הסתבך. סתם ככה- הסתבך ומת. המשכנו בכך שילדה מהשכבה שלי נפטרה מסרטן- בכיתי כמו שבחיים שלי לא בכיתי.

בכיתי יותר מהחברות הכי טובות שלה. בכיתי ובכיתי ובכיתי ובכיתי....

כל היום עד ששיחררו אותנו- קצת אירוני כי היינו אמורים לצאת ליד ושם באותו יום. מוזיאון למוות. איזה יופי נכון?

ועכשיו אמא של ילד מהכיתה שלי נפטרה. אני מבלה עם הילד הזה 4 שנים.

אז 4 שנים אני לומדת להכיר ילד חמוד, עם שיער ארוך וחום ועיניים גדולות, ילד שאומנם יודע לקלל ולהעליב אבל רואים שהוא לא רציני- סתם עושה את זה אבל גם אז לא הרבה, תמיד הייתה הרגשה כזאתי של 'טוב נו יאללה אז אמר? הוא לא רציני, הוא ילד טוב'. ו

באמת הוא ילד טוב- ילד של אמא. ואתה לא יודע איך להגיב. אתה לא יודע מה להגיד אם לבכות אם להגיע להלוויה- מה עושים?

אתה מנסה להעמיד את עצמך במקומו ואתה פשוט לא יכול. לא יכול ולא רוצה. זה קרה שבוע שעבר. בערב יום העצמאות 

ולפני יומיים קינחנו באח של מישהי מהחטיבה העליונה- נדרס בתל אביב על ידי בן אדם משוגע שחושב שזה נחמד לשחק GTA live.

נחמד לא? איך אתה נושא משקל כזה על הכתפיים שלך?

לא על שלי- אני סתם מישהי שרואה הכול מהצד, אבל על מישהו שבאמת משהו מזה חס וחלילה קרה לו? מה עושים?

הילד שאמא שלו נפטרה? מסרטן. הילדה שנפטרה? מסרטן. האח הגדול ההוא? משפעת.

כל מה שאני רוצה להגיד זה  big fat די!!

אני די בטוחה שאני מתרגשת יותר מדי מדברים- אמרו לי את זה מלא, אבל אני פשוט לא יכולה לשאת את המחשבה שמישהו איבד מישהו כול כך חשוב לעצמו, לקיום שלו, לילדות שלו.

רוב הילדים בגיל הזה לא הספיקו לעשות משהו רע! זה כל כך מרגיז אותי לפעמים.

רוצים לשמוע משהו בהומור שחור?

ביום שאמא של הילד מהכיתה שלי נפטרה שנתיים אחורה ב-ד-י-ו-ק באותו יום ילד אחר שהיה איתי בכיתה ו' איבד את אמא שלו- מסרטן.

מצחיק נכון? קורע מדמעות.

סתם כתבתי את הפוסט לפריקה כי אם הייתי אומרת משהו כזה לבנאדם שאני באמת מכירה הייתי נשמעת כמו איזה דרמה קווין.

טוב אני באמת דרמה קווין אבל מה אני צריכה להוסיף דלק לסטיגמה?

עוד מעט ל''ג בעומר- אני אמורה להביא 4 חבילות של לחמניות- WTF?!

אנחנו כולה 14 ילדים אפשר לחשוב כמה נאכל עם כל הממתקים שנתקע שם...

טוב נחיה ונראה...

משום מה אני לא מרגישה שום הקלה.

אני לא בטוחה שאני אמורה לפרסם את כל זה, זה לא קשור אליי, זה לא עינייני ואין לי שום זכות לפרסם את זה... 

למה אני מפרסמת את זה בכלל? טוב, לא הזכרתי שמות אז אני מניחה שזה בסדר- נכון?