http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748892פה אני אכתוב על חיי!heCopyright 2026 החיים על פי דנה ™. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748892http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/92/09/62/620992/misc/17996233.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748892&blogcode=12585190<div align="right" dir="rtl">טוווווב אז למי שהבין ולמי שלא אני בירושלים!! ואני חייבת להגיד, שזה חתיכת תיק להגיע לשם למי שאין רישיון נהיגה. כאילו בחייאת! נתחיל בזה שאבא שלי הסיע באוטו לרכבת שם עליתי על רכבת לתל אביב סבידור, משם ירדתי והלכתי ברגל עד לתחנת האוטובוסים, עליתי לאוטובוס לירושלים שעה ומשהו של שיעמום ומוזיקה (שהייתי צריכה לשים על ווליום ממש גבוה כדי לא לשמוע איזה מישהו בן 17[?] מדבר בפלא' כל הנסיעה, כמעט צרחתי עליו ''חלאס לדבר כמו איזה כוסית'') וכשירדתי בתחנה המרכזית הייתי צריכה למצוא מונית ולהסביר לנהג א-י-ך להגיע לבית של סבתא שלי,למרות שאין לי שום מושג. בסוף זה הסתדר איכשהו כשאמרתי לו ללכת לרחוב הילל ומשם למצוא את הפנייה לסמטה שמובילה לרחוב של ה- יודעים מה? עזבו זה מסובך להסביר אפילו בשבילי. קיצררררר אתמול הגעתי בערך בשמונהכשיצאתי בחמש אז הייתי די מותשת (נו מה ציפיתם?! ילדה בת 14 שהיא פעם ראשונה עושה את זה איך אני לא אהיה מותשת???!) והלכתי ישר לטלוויזיה וטחנתי פטיבר עם שוקולד 3: הלכתי לישון בערך ב.... 11:43 (בערך, כן?) ונרדמתי בסביבות 12 וחצי מה שהיה די סיוט.... וגםהתעוררתי באמצע הלילה *אהמ</div>Mon, 27 Jun 2011 12:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (החיים על פי דנה ™)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748892&blogcode=12585190http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=748892&blog=12585190http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748892&blogcode=12574079<div align="right" dir="rtl">טוב סבבה, בטח כל ישראבלוג מפוצץ בפוסטים על החופש הגדול (או שלאנשים יש חיים-לא כמו לי והם יוצאים עם חברים) אבל היום הייתי אמורה ללכת עם כמה (כמה= 14) חברים שלי לים אחרי בצפר, אבל ממש לא הרגשתי טוב (אהממחזוראהמ) ובמקום חזרתי הביתה. עכשיו, היינו אמורים להיום שם מ11 וחצי בבוקרבערך עד... 2? אולי 3? משהו כזה ואז לחזור הביתה להתארגן לארוז מלא דברים ובשבע להגיע לים שבקיבוץ ליד ולהדליק מדורה, לישון על החוף וכל מיני דברים כאלה (כיאה למסורת כמובן) אבל!!! (כן טוב הייתם אמורים לצפות לאבל להתחשב בעובדה שאני... אתם יודעים- עדיין פה.) אין לנו הורה מלווה... מה שכמובן- מטומטם כי אנחנו בני 14. פאקינג 14 וההורים של כמעט אף אחד מאיתנו לא מסכים ש''נישן לבד עלהחוף''. אפשר לחשוב. זה לא כאילו אנחנו 4 אנשים שהולכים לישון מתחת לכיפת השמיים בפעם הראשונה שלהם,ליד כפר ערביבאמצע איזשהו יערבלי שאף אחד ער-לבד. אנחנו 14 אנשים שרובנו לא נלך לישון בכלל בקיבוץ שאסור להיכנס אליו אלא אם אתה תושב ויש לנו אוהלים, שהדברים לא ייגנבו או משהו ועשינו את זה כבר מ-ל-א פעמים, במכיתה ו' בערך אנחנו עושים את זה עם הורה מ</div>Wed, 22 Jun 2011 11:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (החיים על פי דנה ™)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748892&blogcode=12574079http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=748892&blog=12574079http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748892&blogcode=12537203<div align="right" dir="rtl">עברתי היום חיסון:) הייתי מזה אמיצה אני ממש גאה בעצמי ! אבל זה עדיין כאב :| בכל אופן לא רציתי לעשות הצגות וצרחות וכול מיני דברים מציקים ומעצבנים כאלה כמו שאר הבנות אז סתם החלטתי שאני לא אעשה מזה עניין גדול... טוב, מעצם העובדה שאני כותבת את זה אני עושה מזה עניין גדול ^^'' בכל אופן, היה שבוע רגיל- עוד מעט מבחני אדם מילא!! (לאלה שמעל ח' ''מבחני הדסה'' לשעבר) אני לחוצה רצח, אני יודעת שזה לא קובע שומדבר אני המוח שלי איטי- מאוד. והמבחן הזה הוא כמו מיני מיני מיני מיני מיני פסיכומטרי. מה שדי מבאס כי זה בעצם 9 מבחנים ואתה עושה אתה החראטה הזה יום לימודים שלם (!). אבל רק שנה הבאה נקבל את התוצאות.... טוב זמן להתחנף להורים לפני שהם יגלו כמה אני באמת גרועה במתמטיקה, ציור, גזירה (WTF?!), משהו פיזיקאלי- הקיצר הכול חוץ מלשון. הממממ עוד מעט נגמר בצפרררר!! אס'ה כיףף? אני כבר מדבר ערסית לקראת הקיץ טוב, מחר אנחנו נוסעים ליד ושם, ביום שלישי עד שבת יש חופש- אני נוסעת לצפוןןן כיפ כיפ כיפפ! ביום ראשון אנחנו מחזירים ספרים (מה שייקח שנים כי אנחנו 250 ילדים בשכבה) ביום שני יש לנו משהו כמו יום שוק...(?</div>Sun, 05 Jun 2011 17:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (החיים על פי דנה ™)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748892&blogcode=12537203http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=748892&blog=12537203http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748892&blogcode=12522547<div align="right" dir="rtl">לפי הכותרת... טוב האמת זה לא אומר שומדבר סתם משעמם לי בחיים 3: במצב רוח חרא אבל אני אכתוב על הטיול הקטנצ'יק והנחמדצ'יק שלי לנמל יפו לפני... שבועיים..? אוקיי אוקי ישמצב שחל על זה חוק התיישנות אבל תהרגו אותי יש לי חיים משעממים רצח ואני פשוט אכתוב על זה D; אוקיי, לינדזי וניק הם קרובי משפחה מלונדון והם באו לבקר. שבוע אחרי שהם היו אצלנו סופ''ש נפגשנו שוב יום לפני הטיסה שלהם חזרה ללונדון (איזה-פאקינג-כיף להם!?!!?)בתל-אביב. הם רצו לראות קצת את העיר אז יצאנו למקום כזה שקוראים לו ''התחנה'', עכשיו אני לא אתחיל עם היסטוריה כי בתכל'ס לאף אחד כמעת לא מעניין ת'תחת אבל בקיצור זה תחנה ישנה שעכשיו יש שם אוכל, דוכנים וחנויות מעצבים *.* אכלנו ברנאץ' (אני נדפקתי עם סטייק דוחה במיוחד, כמעט קפץ עליי מרוב שהוא היה לא מבושל) ואז הסתובבנו בחנויות, הייתה שם חנות נעליים עם נעליים יקרות רצח (ואני אומרת את זה בתור קיסרייתית), רובן מכוערות או.. מעוצבות היטב.. אם אתם רוצים לקרוא לזה ככה, ורובן היו גועל נפש יקר או הגזמה של ההגזמות בטרנדים, אבל! (כן- יש אבל!) היה זוג אחד שמשך את העין שלי. נעלי עקב כמובן. </div>Sun, 29 May 2011 18:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (החיים על פי דנה ™)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748892&blogcode=12522547http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=748892&blog=12522547http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748892&blogcode=12497816<div align="right" dir="rtl">נמאס לי. פשוט נמאס לי.אני כולה ילדה בת 14 ותכל'ס כן- כן אני תמימה. וכן- כמו סתומה אני בוכה על כל אחד שמת. כל אחד שאני לא מכירה. המחצית האחרונה הייתה סיוט. פשוט סיוט. אוקי, אז ככה- פתחנו בכך שאח של חברה שלי נפטר משפעת פשוטה לגמרי. קרוב לצינון יותר מאשר לשפעת. וזה פשוט הסתבך. סתם ככה- הסתבך ומת. המשכנו בכך שילדה מהשכבה שלי נפטרה מסרטן- בכיתי כמו שבחיים שלי לא בכיתי. בכיתי יותר מהחברות הכי טובות שלה. בכיתי ובכיתי ובכיתי ובכיתי.... כל היום עד ששיחררו אותנו- קצת אירוני כי היינו אמורים לצאת ליד ושם באותו יום. מוזיאון למוות. איזה יופי נכון? ועכשיו אמא של ילד מהכיתה שלי נפטרה. אני מבלה עם הילד הזה 4 שנים. אז 4 שנים אני לומדת להכיר ילד חמוד, עם שיער ארוך וחום ועיניים גדולות, ילד שאומנם יודע לקלל ולהעליב אבל רואים שהוא לא רציני- סתם עושה את זה אבל גם אז לא הרבה, תמיד הייתה הרגשה כזאתי של 'טוב נו יאללה אז אמר? הוא לא רציני, הוא ילד טוב'. ו באמת הוא ילד טוב- ילד של אמא. ואתה לא יודע איך להגיב. אתה לא יודע מה להגיד אם לבכות אם להגיע להלוויה- מה עושים? אתה מנסה להעמיד את עצמך במקומו ו</div>Tue, 17 May 2011 18:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (החיים על פי דנה ™)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748892&blogcode=12497816http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=748892&blog=12497816http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748892&blogcode=12482520<div align="right" dir="rtl">איך היום הכי כיפי ושמח בשנה הפך ליום כזה חרא- מלא בדמעות? - כשהייתי קטנה, ולא היה לי כוח ללכת להתקלח וישר הייתי נכנסת בשקט בשקט למיטה, בלי שאמא או אבא ישמו לב שלא התקלחתי- לא משנה מה- אמא הייתה עולה עליי. תמיד תמיד הייתה יודעת, וכשזה היה קורה היא הייתה מנסה לשכנע אותי להיכנס למקלחת. באיזשהו שלב זה היה תמיד נגמר במשפט הבא- ''בואי, תבטיחי לי שתיכנסי למקלחת. כן, כן, אל תתווכחי! קדימה- חיבוק של כוח ולמקלחת!'' 'חיבוק של כוח'. חיבוק של כוח זה היה כמו הנשיקה המרפאת על הפצע של כל ההורים. רק החיבוק של כוח זה החיבוק הכי מוחץ שאפשר, כאילו אתה מנסה להעביר את הכוח שלך לבנאדם השני. מובן שאמא שלי לא השתמשה ב-כ-ל הכוח שלה אחרת הייתה שוברת לי משהו או שהייתי נחנקת למוות, אבל זה בערך היה העיקרון. החיבוק הזה אף פעם לא עבד. אבל רציתי לתת לאמא הרגשה שהיא באמת יכולה לתת לי כוח ככה, כי אהבתי את החיבוקים האלה. אז תמיד הייתי מקפצת להתקלח או לצחצח שיניים או ללבוש את הפיג'מה... עד שהחיבוק הזה התחיל ממש לתת לי כוח. באמת- היום אמא שלי תתן לי חיבוק של כוח, אני ארגיש יותר טוב, אני ארגיש שיש לי עוד קצת אנרג</div>Tue, 10 May 2011 12:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (החיים על פי דנה ™)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748892&blogcode=12482520http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=748892&blog=12482520http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748892&blogcode=12470707<div align="right" dir="rtl"> אוקי, כידוע- לפני 4 ימים היה לי יומולדת (כן, כן אין צורך במחיאות כפיים) אבל, כמובן, השנה זה נפל על *תופים*תופים* יום השואה! כן אני ילדה מסכנה... זה יוצא לי כל שנה מעוברת (כל שנתיים שלוש) וזה מבאס לי תתחת. כמובן שביקשתי בלי בלונים כי אחרי הכול- אין לי כוח להיסחב עם זה וגם קצת לא נעים כי יש אנשים שקשורים ליום הזה אישית... אז קצת לא נעים ^^'' אבל כמובן כל אלה ששכחתי להגיד להם הביאו.... יצא שיש לי איזה שבע בלונים שקשורים לי לתיק, וכל העולם מסתכל עליי במבט לא מבין/עצבני/מטומטם/אדיש/לא מסתכל/מסתכלים-רואים-שראיתי-אותם-ואומרים-מזל-טוב וכדומה. קצת עצוב, וגם ביקשתי בלי מסיבות הפתעה (כי החברים של צפויים מדי ואין לי עצבים לעוד משהו חסר טעם) והבטיחו שלא יעשו לי. אז יצא שהייתי בדרך להסעה בתומי ושי ומאינ באו משומקום, כל אחת תפסה לי את הזרוע ופשוט משכו אותי להסעה שלהן. כמובן שהתחלתי לצרוח ולהתעצבן עליהן, וכמובן שחצי מהאנשים באוטובוס שלי הסתכלו על זה אבל מי שם? כמובן שדי ציפיתי שהן עשו משהו מיוחד חוץ מסתם לגרור אותי לארוחת צהריים בבית של שי כי מאיה ישבה לידי בהסעה וסימסה על חמש שניות. </div>Wed, 04 May 2011 16:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (החיים על פי דנה ™)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748892&blogcode=12470707http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=748892&blog=12470707http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748892&blogcode=12468934<div align="right" dir="rtl">1. האם היית מגדירה את אורח החיים שלך כרגוע או כלחוץ?רגוע מדי- נחשב? 2. האם תצאי מהבית בלי לאכול ארוחת בוקר?לא3. האם את נוהגת לפנק את עצמך מדי פעם?יותר מדי...4. האם את נוהגת לעשות פעילות גופנית קבועה? איזו?לא. רק מדי פעם...5. האם את ממחזרת פסולת / משתמשת במוצרים שאינם פוגעים בסביבה?כןןןןן 6. האם את נוהגת להתפלל תפילה כלשהי?לא. אני לא מאמינה באלוהים, או בשום דבר רוחני כזה... 7. האם את מעשנת?איככככככסההההה- בחיים לא!!! 8. האם את סבורה שאורח חייך מיטיב איתך ועם הסובבים אותך?אינלי מושג.... אפעם לא ממש חשבתי על זה... נראלי שכן (?)</div>Tue, 03 May 2011 17:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (החיים על פי דנה ™)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748892&blogcode=12468934http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=748892&blog=12468934http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748892&blogcode=12452134<div align="right" dir="rtl">הייייי D: טוב, נקווה שזה לא יהיה ארוך כי אני אצל שיוש (^^"),בלה בלה בלה חחחח שבת בבוקר יום יפה אמא שותה המון קפה.....חחחח :P (כן כן אני רשמתי את זה ואני לא אני :P ) חחחחחח כה זאת שי, הלכתי לקנח דקה את האף והיא כבר כותבת לי בפוסטוש P: חחחח אני מרגישה קצת קשת\פרחה\ילדה בת 9 (פוסטוש) כיפפ לי פעע XD חרשנו קצת (3 שעות) על העבודה בהתבגרות ואבא שלי עוד דקה בחוץ אז אני אעשה עריכה אחר-כך :)</div>Mon, 25 Apr 2011 16:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (החיים על פי דנה ™)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748892&blogcode=12452134http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=748892&blog=12452134http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748892&blogcode=12444236<div align="right" dir="rtl">בואו נקווה שחזרתי, סביר להניח שאין פה קוראים כבר אבל- שיהיה. חופש פסח פה!! אומייגאדאומייגאדאומייגאד! החופש הזה כל כך משעמם. כאילו אני מבינה שההורים רוצים לבלות עם הילדים שלהם ובלה בלה בלה, אבל אני כבר פאקינג נחשבת בת 14 (ב1.5) ויש לי חיים. גם כשהם נסעו למחנה אימונים ביום חמישי והייתי צריכה לבלות עד יום שבת בערב אצל סבא וסבתא שלי, אגב, זה לא היה כזה נורא אבל עם שני קניבלים שהם עוד אחים שלי זה קצת קשה. בעיקר בגלל שאחותי מכורה יותר ממני למחשב ואח שלי מכור לרעש שהוא בעצמו מייצר או מהטלוויזיה, תאמינו לי- שלא הייתם רוצים להיות במקומי (תכף אני אסביר גם למה הם קניבאלים). הקיצר, ביום חמישי נסענו ברכבת,היה קצת סיוט אבל יחסית לפעמים שנסעתי עם היצורים הקטנים האלה היה סביר... כשהגענו אלון (האח הכי קטן בן 5) ואני רצינו מקדונלד'ס אבל מיה (הסנדוויץ' בת 10) לא רצתה אז נסענו עם סבא ישר הביתה. היום עבר באיזי, הייתי על המחשב היחיד והעתיק שהיה בדירה אבל כמובן שהייתי צריכה לחלוק אותו עם מיה, והעובדה שהיו רק 2 טלוויזיות והן בכלל של הוט בלי VOD בכלל הרסה את כול ה''חוויה''. תקראו לי מעפנה אבל אני</div>Fri, 22 Apr 2011 00:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (החיים על פי דנה ™)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748892&blogcode=12444236http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=748892&blog=12444236