החיים על פי דנה.

אוקי, כידוע- לפני 4 ימים היה לי יומולדת (כן, כן אין צורך במחיאות כפיים)

אבל, כמובן, השנה זה נפל על *תופים*תופים* יום השואה!

כן אני ילדה מסכנה... זה יוצא לי כל שנה מעוברת (כל שנתיים שלוש) וזה מבאס לי תתחת.

כמובן שביקשתי בלי בלונים כי אחרי הכול- אין לי כוח להיסחב עם זה וגם קצת לא נעים כי יש אנשים שקשורים ליום הזה אישית...

אז קצת לא נעים ^^'' אבל כמובן כל אלה ששכחתי להגיד להם הביאו....

יצא שיש לי איזה שבע בלונים שקשורים לי לתיק,

וכל העולם מסתכל עליי במבט לא מבין/עצבני/מטומטם/אדיש/לא מסתכל/מסתכלים-רואים-שראיתי-אותם-ואומרים-מזל-טוב וכדומה.

קצת עצוב, וגם ביקשתי בלי מסיבות הפתעה (כי החברים של צפויים מדי ואין לי עצבים לעוד משהו חסר טעם) והבטיחו שלא יעשו לי.

אז יצא שהייתי בדרך להסעה בתומי ושי ומאינ באו משומקום, כל אחת תפסה לי את הזרוע ופשוט משכו אותי להסעה שלהן.

כמובן שהתחלתי לצרוח ולהתעצבן עליהן, וכמובן שחצי מהאנשים באוטובוס שלי הסתכלו על זה אבל מי שם?

כמובן שדי ציפיתי שהן עשו משהו מיוחד חוץ מסתם לגרור אותי לארוחת צהריים בבית של שי כי מאיה ישבה לידי בהסעה וסימסה על חמש שניות.

גם ראיתי שהיא קיבלה מעוז אסמס 'מי בא?' ואז כמובן הייתי בטוחה. די התעצבנתי שהן לא יכולות לחשוב על משהו קצת יותר מקורי.

אפילו עדיף שהן יקחו אותי לבית קפה שבקאנטרי או אפילו הקניון המעפן בעיר שליד שהוא בדיוק 2 דקות נסיעה מאשר מסיבת הפתעה.

אבל לא.

באיזשהו שלב לרונה (אחות של שי) היה שיעור עזר והן השתמשו בזה כתירוץ שחייבים לצאת מהבית אחרת נפריע.

כשיצאנו קראנו לגיל (הוא איתי ועם שי בכיתה והוא הפך להיות השכן שלה לא מזמן)  והלכנו לגן שעשועים. 

כמו כל שאר מסיבות ההפתעה שהיו עד עכשיו.

התבאסתי עוד יותר.

אבל כשהגענו ראיתי רק ילדים בני איזה שנתיים משחקים שם עם ההורים שלהם ורק אנחנו התיישבנו על הנדנדות.

כמובן שמאיה הכריחה את גיל להביא כדור כדורגל והם בפאנן שלהם התחילו לשחק.

היה משעמם עד שאחרי איזה עשרים דקות מאיה משומקום התחילה לשיר בצעקות ''היום יום הולדת...'' ואז התחלתי לחפש ילדים.

בהתחלה לא מצאתי עד שראיתי את ים ויהונתן מתקרבים. יאיי.

אז השתעממנו ביחד ואז אורי הגיעה עם בקבוק מיץ תפוחים.

זה הרגיש לי כזה פתטי כי היא בכל מקרה נסעה באוטובוס לטניס אז היא באה שעה קודם פשוט כדי להיות איתנו.

ואז המשכנו להשתעמם ביחד.

החלק הכיף של היומולדת היה בבבצפר כשהביאו לי מלא ברכות כי ביקשתי שלא יביאו לי בלונים.

וגם היה כיף יום אחרי ששי הביאה לי את המתנה שלי (בדיסק החמישי של GLEE- חלום *.*)

ממש היומולדת הכי טוב שהיה. ממש אבל.

טוב אני קצת בדיכאון מזה אבל אני כל הזמן מזכירה לעצמי שהם ניסו לעשות משהו ליומולדת שלי- והעיקר הכוונה.

אבל למחשבה הזאת כל הזמן מתגנבת המחשבה שמחתימה הכול- 'אבל אני כל הזמן משקיעה בהם כל כך הרבה יותר'

1.5.2011

לא היה הכי טוב שלי :/