היא ישבה ישיבה מזרחית בפארק ליד הבית שלה בגן השעשועים על הגדר הקטנה מאבן. השעה היתה מאוחרת והיה קריר, אבל לא היה לה אכפת, כי על ברכיה נמנם הילד הכי יפה בכל העולם. הוא היה מדהים, יפה תואר, מצחיק והוא חשב את אותם הדברים עליה. נראה לה. היא העבירה לו יד דרך השיער ועלה לו חיוך על הפנים. היא חייכה החזרה, על אף שעיניו היו עצומות והוא לא ראה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אנטיוכיה