הבן שלי אמר לי אתמול שאני תמיד עצבנית, "אמא כל פעם שמשהו לא נראה לך את כועסת" את תמיד קמה עם מצב רוח רע...
איך להסביר לו
שלאמא אין כבר כח לקום כל בוקר לצלילי הצעקות והריבים
דלתות נטרקות, משחקים נזרקים על הריצפה ברעש
בלגן על הבוקר
ואין מי שמסדר חוץ מ...אמא...
לפני שאני מספיקה לשתות קפה אני צריכה להפריד בין הניצים
אמא למה אין עוגה
אמא ...
אמא למה לא קנית את הגבינה שאני אוהבת
אמא מתי כבר יוצאים
נו אמא את עוד לא מוכנה ??????
אנחנו גרים בצרפת
הילדים הצרפתים מחונכים כמובן, הם יודעים לשבת יפה על יד השולחן הם לא צועקים באוטובוס
הם אוכלים יפה ולא בין הארוחות
הם ישנים מוקדם ולא רואים הרבה טלויזיה..
הילדים שלי נולדו וגדלו כל החיים שלהם בצרפת אבל מתנהגים כמו ישראלים לכל דבר...
כנראה הגנים הישראלים שלי ניצחו את הצד הצרפתי שבהם...
כל יציאה מלווה בתידרוך ביתי על איך להתנהג באוטובוס בחנות או בפארק
הילדים מהנהנים בראשם שהם מבינים שאסור להרוג אחד את השני ברחוב
שאת הריבים והצעקות והתחצפויות לאמא אנחנו נשמור לבית...
ובמיוחד את הקטע של
"אם תתנהגו יפה תקבלו משהו טעים כשנחזור
כמובן שכשיוצאים כל התדרוך חולף לו עם הרוח הפריזאית
ואני שוב מוצאת את עצמי מושא למבטי עוברי אורח ונוסעי מטרו מנומסים
מסובבת במבטי רחמים\כעס\סלידה על איך הילדים שלי כל כך לא מחונכים...
עצבנית לאורך כל הדרך רוצה כבר לחזור הביתה ולגמור עם סיוט היציאה הזו
כל חזרה הביתה הילדים יושבים לשיחה הרגילה של
"מה היה לא בסדר בהתנהגות שלכם...ולמה לא כייך לאמא לצאת איתכם לשום מקום
וגם
איך זה שהילדים האחרים במטרו ישבו בשקט ורק אתם לא הפסקתם לריב
בסוף יש את העונש הרגיל
עם האזהרה שזהו זאת פעם אחרונה שאנחנו יוצאים מהבית
עד הפעם הבאה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
