http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748414אמרו לי תכתבי בלוג, לכתוב זה משחרר, מעין תרפיה וירטואלית, יותר זול מפסיכולוג... אז הצטרפתי למעגל הבלוגרים, ישראלית בעיר האורות, שתצטרף בקרוב גם למעגל הגרושים גרושות וכל מחפשי האושר למינהם, ילדים, עבודה, געגועים לארץ, מחשבות, חיים, בלה בלה בלה...heCopyright 2026 osherit. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748414http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748414&blogcode=13535817<div align="right" dir="rtl">אז מאיפה להתחיל.... שלוש שנים קודם... אחרי שנפרדנו בעלי ואני החלטתי כמו הרבה בודדים לחפש את האושר באתרי היכרויות.. לא היו לי הרבה תקוות אבל להפתעתי הרבה מצאתי אותו, שבועיים אחרי שנרשמתי בחור מקסים, נראה טוב, מקשיב, רגיש...כל מה שלא היה לי קודם... אחריהרבה שיחות מעמיקות אל תוך הלילה שכבר הייתי חצי מאוהבת בו החלטנו גם להיפגש... לא התאכזבתי...הוא היה כל מה שרציתי, האהבה פרחה, ניצוצות, פרפורי בטן לפני שנפגשים...כמו בסרטים.. הבעיה היחידה היא שהוא היה מאוד לחוץ מאוד מאוד לא זורם..ההפך ממני כשהחלטנו לעבור לשלב ב כלומר להכיר בין הצאצאים...אז התחילו הבעיות... הילדים שלי בני 6 8 ו11, לא בדיוק מהסוג השקט...בלשון המעטה... קשה לצאת איתם כי הם לא יודעים לדבר ..רק לצעוק, לא נעים כל כך בחוץ...הם רבים בלי הפסקה בבית ובחוץ ולא תמיד מקשיבים לי..להגנתי אני יכולה לומר (וזה גם התרוץ שלי...)שגידלתי אותם די לבד מאחר שחייתי עם בעל שהיה מטעם העבודה הרבה מחוץ לבית, לפעמים חודשים, ואני נמצאת לבד בארץ זרה ובלי משפחה לא הצלחתי תמיד במשימת החינוך הילדים שלו זה סיפור אחר לגמרי , צרפתים, מחונכים, מנומסי</div>Fri, 02 Nov 2012 16:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (osherit)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748414&blogcode=13535817http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=748414&blog=13535817http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748414&blogcode=13467690<div align="right" dir="rtl">ראש השנה בגלות, ראשון מאז הגירושין לבד, הבן עם אבא ואני עם הבנות אתמול הייתי בדיכאון, עשיתי עם עצמי מרתון סדרות אמריקאיות ראיתי את 2 עונות של הדשא של השכן ועקרות בית נואשות ... לא בדיוק ראש השנה אליו הורגלתי עם הברכות והתפילות והארוחה המשפחתית הבלתי נגמרת... הריבים...כייף... ההורים שלי בטח מתהפכים שם בקברם איך נפלו גיבורים הבוקר קמתי מוקדם על הספה שמתי סוכריות על השולחן ועוגות ממתקים תפוח בדבש שמתי קלטת של רינת על ראש השנה הבנות קמו ושמחו שתהיה לכן השנה הכי טובה בעולם מלאה מתנות ושמחה שיהיה לכן תמיד רק כייף יופי אמרה לי הקטנה אני רוצה הרבה מתנות... אחר כך שאלה מתי אח שלה כבר יגיע כי היא מתגעגעת... וגם למה לא הזמנו את אבא לארוחת הבוקר החגיגית</div>Tue, 18 Sep 2012 11:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (osherit)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748414&blogcode=13467690http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=748414&blog=13467690http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748414&blogcode=13447816<div align="right" dir="rtl">תמיד העברתי ביקורת על כל הנשים האלה"המקוריירות" שרק עבודה יש להן בראש חשבתי תמיד שהן אמהות אגואיסטיות אלה שחוזרות מאוחר, שנוסעות לכל מיני כנסים ומשאירות את הילדים עם מישהו אחר שאף פעם לא מספיקות לקרוא סיפור לילדים כי יש להן ישיבות עד אמצע הלילה, שהילדים שלהן קוראים כבר אמא למטפלת, שאפילו לא יודעות באיזו שעה הילד מסיים ללמוד ומה הוא אוהב לאכול בארוחת ערב, שרואות את הילדים בסופי שבוע וגם אז אין להן זמן שלא יודעות איפה נמצא התנור במטבח... שלוקחות בייבי סיטר או משאירות את הילדים לבעל כדי ללכת לפילאטיס, שמבזבזות הון תועפות על בגדים ומכוני יופי שנראות תמיד טיפ טופ כי המטפלת לוקחת את הילדים לבית ספר ויש להן זמן לטפל בעצמן כל ה...נשים הללו ...שרק חושבות על עצמןו.. תמיד חשבתי בשביל מה הן הביאו ילדים ? כדי לתת לארחים לטפל בהם ? קלישאה... אבל כשאני רואה את עצמי בת 40, מורה בגלל שהשעות נוחות אבל שונאת את העבודה ואת כל מה שסביבה.. מותשת מהחיים הילדים שלי באים מתי שהם רוצים להפריע לי, כי אמא תמיד לרשותם בלי גבולות עושה הכל כדי לחזור מוקדם ולהיות עם הילדים אבל כשאני איתם רק רוצה</div>Mon, 03 Sep 2012 22:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (osherit)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748414&blogcode=13447816http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=748414&blog=13447816http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748414&blogcode=13445469<div align="right" dir="rtl">-"את רק מתלוננת כל הזמן" אמר לי הגרוש שלי כל הזמן, -"אולי תפסיקי להתלוננן כבר" אומר לי זה המיועד לתפקיד הבעל בפרק ב' בחיי (כרגע בכל אופן...) -"אמא אולי תפסיקי כבר לצעוק כל הזמן"אמרו לי שלושת ילדי אתמול "כל הזמן את רק צועקת עלינו" -"כי אתם כל הזמןרבים" עניתי להם בצרחה " ועכשיו עופו לחדר שלכם, הראש שלי כבר מתפוצץ מכל הרעש הזה" -"וסדרו את החדר שלכם" המשכתי לצרוח "ואחכ פיז'מה ולישון" " ותעיפו כבר את הכלבה מפה היא כל הזמן הולכת אחרי" -"אבל אמא עוד לא אכלנו" הם מתבכיינים -"אין אוכל" צרחתי חזרה המשכתי והלכתי למטבח להכין להם פסטה... מתי הפכתי לאמא כל כך עצבנית, מרירה, צרחנית, כועסת על כל העולם.. ילדים מסכנים הם רק חזרומאבא שלהם, אחרי שהיו אמורים לבלות איתו יומיים וזה התקצר ליום מקוצר, ושבמקום להביא אותם בשמונה זה הפך לשבע, וכבר משתיים בצהריים קיבלתיהודעות ממנו באיזו שעה הכי מוקדם אפשר להחזיר את הילדים כי יש לו משהו חשוב לעשות... אז אחרי שכל החודשיים של החופש הגדול אני על תקן של קצין תרבות, כבר יוצאת מדעתי, לא יכולה לעבוד כי אין מי שישמור עליהם, אבא שלהם עובד וזה חשוב מאוד, אין לו</div>Sun, 02 Sep 2012 13:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (osherit)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748414&blogcode=13445469http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=748414&blog=13445469http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748414&blogcode=13205646<div align="right" dir="rtl">"הילדים שלך הם חיות ... לא יודעים להתנהג... לא יודעים לאכול יפה... צועקים, מתחצפים, מפונקים... ואת לא עושה כלום, לא מגיבה, איך יכולת לחנך אותם בצורה כזאת ...? איזו מן אמא את ? ובעלך לשעבר ? לא עושה כלום ? איזה מן הורים אתם ? הילדים שלכם מתנהגים כמו חיות ואתם לא מגיבים.. אני לא יודע אם אוכל לסבול ולהיות באותו בבית עם שלוש מפלצות כאלה..." זהו זה העונש שלי על זה שעזבתי את בעלי וניסיתי למצוא אושר במקום אחר... כמה קשה למצוא את המישהו הנכון, להרגיש שאנחנו איתו לא כי צריך, כי לא רוצים להיות לבד, אלא כי זה באמת הוא, כי כייף איתו, כי יש סוף סוף עם מי לדבר כי נחמד לנו יחד... טיולים, שיחות אל תוך הלילה, ריגושים חדשים... והכל כל כך פסטורלי, רומנטי, חדש, צעיר, טרי... עד ש.... צריך להפגיש את הבחור החדש מפרק ב' המבטיח, הטרי והרומנטי עם חלק בלתי נפרד מפרק א' החלק שנותן לי סיבה לקום ולהחזיק את עצמי כל בוקר, החלק שלא יכול בלעדי ושאני כלום בלעדיו החלק שמרעיף עלי אהבה ונשיקות, וכייף אבל גם ... החלק הצעקני, הצווחן, התובעני, הלא תמיד צפוי ושבדרך עושה מה שבא לו ולא תמיד בעיתוי</div>Thu, 12 Apr 2012 11:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (osherit)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748414&blogcode=13205646http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=748414&blog=13205646http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748414&blogcode=13200854<div align="right" dir="rtl">הילדים שלי מדברים בצעקות הם לא יודעים לדבר רק לצעוק בבית, ברחוב, בפארק... כמובן שבצרפת האנשים נורא מתורבתים ולא רגילים לילדים ישראלים צרחניים... אז תמיד אנחנו מושכים תשומת לב ואני כמו כל אמא מתורבתת...מנסה להסביר להם שלא חייבים לצרוח אני מתחילה את ההסברים בשקטבלי עצבים ברוגע מסבירה להם שאפשר לדבר בשקט כמו אנשים מתורבתים כשהם ממשיכים אני מחכה קצת.. ושוב עדיין בקור רוח מבקשת שינמיכו את טון הדיבור כי יותר נעים לשמוע אותם בלי צעקות הם כמובן מתעלמים ממני לחלוטין אני מעלה קצת את הטון ומבקשת קצת יותר בתקיפון שיפסיקו לצעוק הם ממשיכים לריב בצעקות על איזה ערוץ הם יראו בטלויזיה כשהבת שלי מבקשת משהו בצעקות אני מתעלמת וכשהיא מתעקשת אני מודיעה לה שאני לא עונה אם היא ממשיכה לצעוק ככה בסוף גם אני נשברת וצורחת עליהם שיפסיקו כבר לצרוח ! ואז יש שקט סוף סוף ! </div>Mon, 09 Apr 2012 19:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (osherit)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748414&blogcode=13200854http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=748414&blog=13200854http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748414&blogcode=12626718<div align="right" dir="rtl">הבן שלי אמר לי אתמול שאני תמיד עצבנית, "אמא כל פעם שמשהו לא נראה לך את כועסת" את תמיד קמה עם מצב רוח רע... איך להסביר לו שלאמא אין כבר כח לקום כל בוקר לצלילי הצעקות והריבים דלתות נטרקות, משחקים נזרקים על הריצפה ברעש בלגן על הבוקר ואין מי שמסדר חוץ מ...אמא... לפני שאני מספיקה לשתות קפה אני צריכה להפריד בין הניצים אמא למה אין עוגה אמא ... אמא למה לא קנית את הגבינה שאני אוהבת אמא מתי כבר יוצאים נו אמא את עוד לא מוכנה ?????? אנחנו גרים בצרפת הילדים הצרפתים מחונכים כמובן, הם יודעים לשבת יפה על יד השולחן הם לא צועקים באוטובוס הם אוכלים יפה ולא בין הארוחות הם ישנים מוקדם ולא רואים הרבה טלויזיה.. הילדים שלי נולדו וגדלו כל החיים שלהם בצרפת אבל מתנהגים כמו ישראלים לכל דבר... כנראההגנים הישראלים שלי ניצחו את הצד הצרפתי שבהם... כל יציאה מלווה בתידרוך ביתי על איך להתנהג באוטובוס בחנות או בפארק הילדים מהנהנים בראשםשהם מביניםשאסור להרוג אחד את השני ברחוב שאת הריבים והצעקות והתחצפויות לאמא אנחנו נשמור לבית... ובמיוחד את הקטע של "אם תתנהגו יפה תקבלו משהו טעים כשנחזור כ</div>Sun, 17 Jul 2011 16:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (osherit)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748414&blogcode=12626718http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=748414&blog=12626718http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748414&blogcode=12580849<div align="right" dir="rtl">אני לא רוצה שתלוו אותי הלאה... זה השיר החדש שמלווה את ראשי כרגע.. הוא החליף את alone again naturally... לא שיש לי אשליות בקשר לישראל... גם שם אהיה לבד..... ....יש יותר סרטים....לא ממש.. בשיראל האנשים יותר אדיבים...yeay right.. רק שהיאוש נעשה יותר נוח... כשנמות תקברו אותנו ביקבי ראשון לציון... קיץ בעיר האורות...קר וסגרירי עם טיפות גשםמבצבצות מדי פעםמבעד לעננים ואני במקום לשבת בשאנז אליזה עם איזה עיתון אינלקטואלי ולסקור את העוברים ושבים.. אני בבית ...בלי אנרגיות... שוב סוף שבוע שוב הילדים נסעו ושוב אני לבד לבד של היה הרעיון הזה להפרד.?..בדיוק מה שהעולם היה צריך עוד אישה נואשת..מחפשת את האושר שמסרב להגיע... אתמול התקיימה מסיבת סוף השנה של הילדים בבית הספר היו הופעות ויריד עם משחקים בעלי שיהיה בעתיד לשעבר... גם הגיע והילדים היו מאושרים הבן שלי חיבק אותנו חזק חזק את שנינו ...בלי לעזוב ..עד שהתחיל לכאוב לי... אבא אמא ושלושה ילדים מטיילים בין הדוכנים כמה פסטורלי if only... כמעט אמרתי לו נו עזוב שטויות בוא נחזור להיות יחד הילדים יהיו שמחים אנחנו לא נצטרך לש</div>Sat, 25 Jun 2011 13:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (osherit)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748414&blogcode=12580849http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=748414&blog=12580849http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748414&blogcode=12565234<div align="right" dir="rtl">איזה כייף אזלהציג אתעצמי... מממ...ננסה... אז ככה, ישראלית, פור אבר.., כמו שהמבטא שלי מזכיר לי כל פעם שאני מנסה לנהל שיחות ברומו של עולם עם צרפתים חיה בארץ הגבינות והבאגטים כבר ... ואו כמעט 10 שנים...אמאל'ה מי היה מאמין.. שלושה זאטוטים שנאלצים בחודשים האחרונים לחלק את סופי השבוע שלהם בין אבא בכפר ואמא בפריס בגלל שאבא ואמא החליטו לפרק את החבילה שכבר מזמן איבדה כמה חלקים... אז היום הם שם..ואני פה..עם המחשבות.. מוזר כשהם בבית, יש רעש ובלגן ואין זמן לכלום ואני רוצה רק שיעזבו אותי קצת בשקט לראות עוד פרק מהפמליה רק חצי שעה בלי צעקות..מה כבר ביקשתי...שיתנו לי חצי שעה להרגעכשאני חוזרת מהעבודה.. פתאום עכשיו מאז הפרידה יש כל כך הרבה זמן פנוי..לנקות לסדר ללמודלעשות את כל הדברים שכבר כמה שנים מצטברים כי אין זמן לכלום אבל עכשיו אין חשק...אפילו לא לראות הפמליה... כשחיינו יחד אף פעם לא היה לי זמן, כי אף פעם לא עלה על דעתו(..של הבעל הצרפתי...)שגם לו מותר לפעמים לצאת איתם לטייל וגם לי מותר להשאר בבית...סתם.. ואכשיו פתאום הילדים גילו שגם עם אבא אפשר לצאת ולעשות דברים.. ואני גיליתי שקשה...ש</div>Sat, 18 Jun 2011 13:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (osherit)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748414&blogcode=12565234http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=748414&blog=12565234http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748414&blogcode=12564969<div align="right" dir="rtl">מה לכתוב ? איך מתחילים בלוג ? </div>Sat, 18 Jun 2011 11:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (osherit)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748414&blogcode=12564969http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=748414&blog=12564969