אני לא רוצה שתלוו אותי הלאה...
זה השיר החדש שמלווה את ראשי כרגע..
הוא החליף את
alone again naturally...
לא שיש לי אשליות בקשר לישראל...
גם שם אהיה לבד.....
....יש יותר סרטים....לא ממש..
בשיראל האנשים יותר אדיבים...yeay right..
רק שהיאוש נעשה יותר נוח...
כשנמות תקברו אותנו ביקבי ראשון לציון...
קיץ בעיר האורות...קר וסגרירי עם טיפות גשם מבצבצות מדי פעם מבעד לעננים
ואני במקום לשבת בשאנז אליזה עם איזה עיתון אינלקטואלי ולסקור את העוברים ושבים..
אני בבית ...בלי אנרגיות...
שוב סוף שבוע
שוב הילדים נסעו
ושוב אני לבד לבד
של היה הרעיון הזה להפרד.?..בדיוק מה שהעולם היה צריך עוד אישה נואשת..מחפשת את האושר
שמסרב להגיע...
אתמול התקיימה מסיבת סוף השנה של הילדים בבית הספר
היו הופעות ויריד עם משחקים
בעלי שיהיה בעתיד לשעבר...
גם הגיע והילדים היו מאושרים
הבן שלי חיבק אותנו חזק חזק
את שנינו ...בלי לעזוב ..עד שהתחיל לכאוב לי...
אבא אמא ושלושה ילדים מטיילים בין הדוכנים
כמה פסטורלי
if only...
כמעט אמרתי לו נו עזוב שטויות בוא נחזור להיות יחד הילדים יהיו שמחים
אנחנו לא נצטרך לשלם פעמיים שכר דירה
ואתה לא תצטרך להמציא לי תרוצים כל פעם על למה אתה לא יכול החודש לשלם מזונות...
באמת למה לא ? נכון שהנישואין שלנו לא מעולם לא היו ממש פיקניק...
ונכון שבשנים האחרונות כבר לא יכולנו לסבול אחד את השני...
נכון שאין בינינו תקשורת..
נכון שכל פעם שאני מדברת אתה אומר לי לשתוק...
נכון שאתה אוהב לאכול מול הטלויזיה ולא להקשיב לכל הברבורים שלי...
נכון שאתה הרבה יותר פורח עם חברים מאשר איתי
נכון שלא רצית ילדים ואתה מנפנף בזה כל פעם שאני רק מעירה שקצת קשה לי
נכון שלא הכרחת אותי לבוא לצרפת אז אין לי מה להאשים אותך..
נכון שאני רציתי את החיים האלה...נכון שידעתי שהעבודה שלך לא יציבה
נכון שידעתי מי אתה ...
נכון שמהתחלה ידעתי שאני אהיה הרבה לבד כי אתה עובד מחוץ לעיר..
נכון שרע לי איתך...
נכון שכשאני חוזרת לישראל אני פורחת וברגע שאני רואה אותך אני מפתחת מחלות עור משונות...
נכון שאני ואני ואני....
נכון שאני רציתי לעזוב ...
נכון שמאז שהתחתנת אתה אומר שהחברים שלך כבר לא רוצים לבוא בגללי...
נכון החיים זה לא פיקניק..
נכון שבשנה שעזבתי לישראל הרגשתי הקלה לא לראות אותך כל יום...וכשחזרתי לצרפת
אמרו לי שנהייתי צעירה בעשר שנים...
נכון שאני לא סובלת אותך....
אבל ...
אולי בכל זאת...
כל כך קשה להיות לבד...
בסוף לא אמרתי כלום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
