New life

איזה כייף

אז להציג את עצמי...

מממ...ננסה...

אז ככה, ישראלית, פור אבר.., כמו שהמבטא שלי מזכיר לי כל פעם שאני מנסה לנהל שיחות ברומו של עולם עם צרפתים

חיה בארץ הגבינות והבאגטים כבר ... ואו כמעט 10 שנים...אמאל'ה מי היה מאמין..

שלושה זאטוטים שנאלצים בחודשים האחרונים לחלק את סופי השבוע שלהם בין אבא בכפר ואמא בפריס

בגלל שאבא ואמא החליטו לפרק את החבילה שכבר מזמן איבדה כמה חלקים...

אז היום הם שם..ואני פה..עם המחשבות..

מוזר כשהם בבית, יש רעש ובלגן ואין זמן לכלום ואני רוצה רק שיעזבו אותי קצת בשקט לראות עוד פרק מהפמליה

רק חצי שעה בלי צעקות..מה כבר ביקשתי...שיתנו לי חצי שעה להרגע כשאני חוזרת מהעבודה..

פתאום עכשיו מאז הפרידה יש כל כך הרבה זמן פנוי..לנקות לסדר ללמוד לעשות את כל הדברים שכבר כמה שנים מצטברים כי אין זמן לכלום

אבל עכשיו אין חשק...אפילו לא לראות הפמליה...

כשחיינו יחד אף פעם לא היה לי זמן, כי אף פעם לא עלה על דעתו(..של הבעל הצרפתי...)שגם לו מותר לפעמים לצאת איתם לטייל וגם לי מותר

להשאר בבית...סתם..

ואכשיו פתאום הילדים גילו שגם עם אבא אפשר לצאת ולעשות דברים..

ואני גיליתי שקשה...שפתאום כשיש לי זמן אני לא ממש יודעת איך לנצל אותו..

אזלפחות היום אני יכולה להגיד שניצלתי לפחות חצי שעה מהזמן בצורה קצת קריאטיבית...אם אפשר לקרוא לזה כך 

התחלתי את הבלוג הראשון שלי!

עכשיו נשארו עוד 16שעות למלא עד שהילדודס יחזרו הביתה...