אני.

היו לי היום כמה לבטים לגבי הגיוס לצה"ל.

עוד שבועיים יש לי את "יום המאה" ואני לחוצה ומאוד מפחדת.

חשבתי להצהיר שאני דתייה, כי סוף כל סוף אמא שלי קיבלה זאת בהבנה והבטיחה לא להפריע (היא נורא בעד שאתגייס).

אני כל כך גרועה בשקרים ולמי יש כוח להתחזות לדתייה. חוץ מזה, אני עלולה לצאת קירחת משני הכיוונים, גם שלא יאמינו לי וגם להיות מואשמת בניסיון השתמטות ולקבל תפקיד חרא בסופו של דבר ובקיצור לצאת צ'יפס.

יש לי לא מעט בעיות שמונעות ממני את הרצון להתגייס ובבסיסן, העובדה שאני מפונקת ברמות קשות.

מצד שני, הגיוס יכול ליצור בי את השינוי שכל כך יועיל לי.

אני מתגייסת מאוחר יחסית, בגיל 18 וחצי, ולכן גם אשתחרר מאוחר. ואני רוצה להספיק כל כך הרבה ומהר והחיים האלה נראים לי כל כך גדולים ולא ברורים. משתגעת.

בסופו של דבר החלטתי פשוט לזרום עם זה. ויהיה מה שיהיה.

חוץ מזה, עלו כמה אפשרויות למעשיי בחיים,

בעודי לומדת באוניברסיטה העברית איזה משהו נחמד, אוכל להיות ברמנית, לשכור דירת סטודנטים, לכתוב לאיזשהו עיתון כפי שתמיד רציתי. אולי.

לעת עתה, פשוט נחייה.

לאב יה