"אני לא בודדה, אני לבד".

משפט שהתחלתי לשנן לעצמי בראש.

עברו כבר לפחות שלושה שבועות מאז הניתוק מע'.

ואני מתמודדת טוב יחסית. מרימה את עצמי ומשאירה אותו מאחור.

כי אם ירצה הגורל ונועדנו להיות ביחד, זה יקרה.

רק לא כרגע.

...

אני עכשיו קרובה מתמיד לחיים עצמאיים,

אז למה לא להתחיל ברגל ימין?

אומרים לי "את בחורה חזקה", "את מוכנה מדי לאזרחות" (במובן הטוב של הביטוי).

אני אומרת שכנראה אין לי ממה לפחד.

ומי שמפחד לא מתקדם.

בסוף החודש הזה אהיה משוחררת באופן רישמי,

אחרי שירות של 3 שנים.

לא מתחרטת ולו על שניה,

אבל הגיע הזמן להתקדם בחיים, וזה שינוי שאני סוף-סוף מרגישה מוכנה אליו.

כשיגיע הרגע, אדלג לתקופה החדשה הזו בחיים ב'קפיצת ראש'!

על החיים ועל המוות.