http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=746765http://hello-kitty1.deviantart.comheCopyright 2026 *נוֹעָה. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=746765http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=746765&blogcode=13838639<div align="right" dir="rtl">"The loneliest people can be the kindest. The saddest people sometimes smile the brightest. The most damaged people are filled with wisdom. All because they do not wish the pain they've endured on another soul."</div>Sat, 06 Jul 2013 01:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (*נוֹעָה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=746765&blogcode=13838639http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=746765&blog=13838639http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=746765&blogcode=13832791<div align="right" dir="rtl">מחר 'היום הגדול'. והנה אני יושבת לי בחדר שהוא כבר לא 'החדר שלי', מיטה לא מוצעת עם המון חפצים אקראיים שזרוקים לצידי, ארון ריק, שידה ריקה, רצפה עמוסה בקרטונים מלאים והטלוויזיה עובדת שעות נוספות למלא את החלל החסר ומחכה להיות הבאה בתור לאריזה... ואני יושבת פה וחושבת על מחר. ומה יהיה אחרי שאעבור? מה הלאה? האם זה מה שישפר את המצב? האם זה מה שיגרום לי להרגיש טוב עם עצמי או שמא רק יגביר את תחושת הריקנות, הבדידות וחוסר השייכות? נראה לי שהגיע הזמן לעשות מקלחת אחרונה בבית ההורים, לחבק את הדובי שלי (בובה) וללכת לישון. יהיה מה שיהיה. כבר אין דרך חזרה.</div>Sun, 30 Jun 2013 20:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (*נוֹעָה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=746765&blogcode=13832791http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=746765&blog=13832791http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=746765&blogcode=13811992<div align="right" dir="rtl">כל הזמן הזה שעובר, כולם סביבי במערכות יחסים רציניות ואנשים מתארסים, מתחתנים... ואני יושבת לי וחושבת מה לא בסדר איתי... מה אני עושה לא נכון? כל הזמן רק נתקלת בשמוקים. והלב לא מספיק להתאחות משבר אחד למשנהו. אלוהים, תעשה שייגמר הסבל הזה. יותר טוב כלום מכמעט.</div>Wed, 12 Jun 2013 00:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (*נוֹעָה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=746765&blogcode=13811992http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=746765&blog=13811992http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=746765&blogcode=13809239<div align="right" dir="rtl">אם מישהו מהצבא, מישהו שהכשיר אותי לתפקיד חובשת היה קורא את זה,הוא היה כנראה מזדעזע. היה מאשים את עצמו אולי. אני מרגישה שאני יורדת מהפסים. היום בעבודה הייתה לי התמוטטות עצבים. א' משגע אותי. משחק בי. אני שונאת את עצמי בגללו ושונאת אותו על ההתעללות הנפשית הזאת שהוא גורם לי לעבור, כי הוא יודע שיש לי רגשות כלפיו. לא אכלתי מאתמול בצהריים והיו כמה רגעים שהרגשתי שאני עומדת להתעלף. הגעתי הביתה מילאתי אבמטיה במים חמים. פתחתי וריד ביד שמאל, ונתתי לדם לזרום לתוך המים ולצבוע אותם בצבע אדום עז. זה היה חולני. הריח של הדם, ריח מלוח של חלודה, הציף את האוויר. מרחתי את הנוזל האדום שטפטף מהונפלון על כל חלק בגוף שלא היה בתוך המים ובהיתי. הרגשתי הקלה. והרגשתי שאני משתגעת. הרגשתי שאני משתגעת.</div>Sun, 09 Jun 2013 16:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (*נוֹעָה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=746765&blogcode=13809239http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=746765&blog=13809239http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=746765&blogcode=13791415<div align="right" dir="rtl">אז מה עושים כשמעיפים אותך מהבית ואין לך לאן ללכת?</div>Fri, 24 May 2013 20:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (*נוֹעָה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=746765&blogcode=13791415http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=746765&blog=13791415http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=746765&blogcode=13787163<div align="right" dir="rtl">נראה שמעולם לא באמת למדתי מטעויות. ככל שעולים יותר גבוה, כך הנפילה יותר כואבת, והנפילה הזאת כל כך כואבת בגללך. כבר הבנתי שאת האושר שלי לא אוכל למצוא בין זרועותיך, אפילו שאני יודעת עד כמה זה כואב להישאר עם לב ריק מאהבה. אני חושבת שזה הזמן לברוח מכאן. הרחק מכאן אני רואה כוכבים... אני רואה כוכבים, והם רואים אותי נשברת לרסיסים. אני חושבת כל הזמן על מוות, שלווה אינסופית שתעטוף ותלטף אותי ברוך. והפחדים שלי, הם מלווים אותי לאורך כל הדרך. אבל יש לי שמחת חיים שמלווה אותי ברגעים הקשים ולא מאפשרת לי ליפול לתוך התהום הזאת.ולא משנה מה, אלך תמיד בראש מורם, מחוייכת, שמחה.</div>Mon, 20 May 2013 22:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (*נוֹעָה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=746765&blogcode=13787163http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=746765&blog=13787163http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=746765&blogcode=13772562<div align="right" dir="rtl">שלוש מילים נכתבו על המראה שלך שלוש מילים שהנציחו את אהבתנו. אחת אני כתבתי, אחת אתה כתבת ואת השלישית כתבנו ביחד. בבקרים קראנו את המילים, בלילות הרגשנו אותן. היום כתבתי אותן שוב אך אתה לא היית כאן בשביל לקרוא.</div>Wed, 08 May 2013 20:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (*נוֹעָה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=746765&blogcode=13772562http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=746765&blog=13772562http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=746765&blogcode=13771443<div align="right" dir="rtl">ברגעים אלה ממש, אני חושבת הרבה מחשבות חיוביות. והייתי חייבת לשתף. אני קוראת ספר "ללכת אחרי הלב", והוא פשוט לוקח אותי למקומות מדהימים, לתובנות על החיים, על בחירות בחיים, על אירועים, על מחשבות ומה בכוחן לעשות בחיינו. אז בתור התחלה של ההתחברות לעצמי, החלטתי לחייך יותר. החלטתי מעבר לזה ששיחררתי מהחבר שלי לשעבר, גם לסלוח לו ולהודות על תקופה מדהימה ועל רגשות כל כך כנים ויפים. על שהזדמן לי לחוות רגש כל כך טהור ויפה, גם אם לא לאורך הרבה זמן. אני יודעת מהי אהבה, אני יודעת איך זה מרגיש. ואני מודה לך על זה עודד. עודדי שלי, אהובי, אני אוהבת אותך. אני סולחת לך. אני מודה לך על הכל. ומאחלת לך מכל הלב, הצלחה בהמשך הדרך, שתמצא את עצמך ואת מה שיצאת לחפש. ומקווה שיום אחד יצא לנו להפגש שוב ותהיה לי האפשרות לסגור איתך מעגל, ולהגיד לך את כל זה. מעבר לזה אני רוצה להשלים ביני לבין עצמי עם העובדה שאני אוהבת את א' ואני יודעת שהוא אוהב אותי גם, בדרך מעוותת כלשהי משלו. שוב, זה פשוט העיתוי. אני יודעת שאתה מבולבל. ואתה לא תודה בזה בחיים, עם האגו הזה שלך. אז ברגע שתשתחרר מהאגו הזה ותאפשר לעצמך לראות אותי,</div>Tue, 07 May 2013 20:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (*נוֹעָה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=746765&blogcode=13771443http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=746765&blog=13771443http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=746765&blogcode=13764843<div align="right" dir="rtl">לא רציתי להתחיל לדבר על כל זה בהודעות, אבל כנראה שעד שיצא לנו להפגש ולדבר על זה, יצטבר לי עוד מטען על הלב ואז זה סתם יהיה כבד ומוגזם, הרי גם עכשיו אתה עושה רושם שאתה לא מבין מה נסגר איתי בכלל. וזה תכלס הכי קל. אני אולי טעיתי כשהתעלמתי מכל מיני דברים שהפריעו לי ולא אמרתי לך על זה, הייתי בטוחה שזה יעבור לך, שאצליח לגרום לך אולי להפתח אלי, שנוכל להפסיק עם כל הברוגזים המטופשים האלה, כל ההתעלמויות המיותרות האלה, אבל אתה רק הלכת ונסגרת בפני, תוך כדי שאתה מצפה ממני לפתיחות, או שלפחות ככה אני ראיתי את זה. אז אולי אני עושה מזה עניין מיותר והכל, אבל כשנסעתם לאילת, ממש התאכזבתי לדעת מזה מחבר שלך, ועוד מהפייסבוק, וכן ראיתי שזה היה ספונטני, אבל מה לעשות זה מה שהרגשתי. ומשם באמת נשבר לי... והחלטתי שאני לאט לאט מתרחקת ממך. וואלה בקושי שמעתי ממך גם כשהיית שם, ושוב אני לא מצפה שתהיה כל היום בוואטסאפ, אתה באילת ואני יודעת בדיוק מה זה אומר, רוצים להנות, לשכוח מהכל ולעשות שטויות, אבל אפילו מילה אחת לא זרקת על זה שאתה שם וכששאלתי אותך "מה איתך? מה חדש?" קיבלתי את התשובה הרגילה. וממש נעלבתי ממך. כי אני יוד</div>Thu, 02 May 2013 06:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (*נוֹעָה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=746765&blogcode=13764843http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=746765&blog=13764843http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=746765&blogcode=13756807<div align="right" dir="rtl">אני מרגישה כל כך חסרת מנוחה... משעמם לי, ואין משהו שאני באמת רוצה לעשות. לא בא לי לעשות שום דבר ואין לי כוח לכלום. אני עייפה ולא יכולה להרדם. כבר שבוע שאני לא נרדמת בלילה ומתעוררת סחוטה מעייפות. מוקפת בריקנות אינסופית שכזאת.... ואני ממלאת אותה בשוקולד. החיים בזבל.</div>Thu, 25 Apr 2013 12:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (*נוֹעָה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=746765&blogcode=13756807http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=746765&blog=13756807