אני לא יודעת איך לתאר את הקנאה והתסכול שיש בי כלפי נערות צעירות ממני שהשיגו
מה שרציתי שנים. כל הבנות ב-
youtube שנהיות מקצועיות וממומשות לפני גיל 20
ויש להן שמחת חיים ויופי ואת כל העולם פרוס לרגליהן. עד עכשיו תמיד הערכתי והערצתי
את הרצון הטוב שלהן, היום אני רק מרגישה קנאה ובעיקר תסכול. אני לא עשירה, אני לא
בעלת מספיק מוטיבציה ואני מאשימה בעיקר את סבתא בכל הבטחות השווא שלה.
אני מבינה טעויות מגיל 16, כשהיא אמרה לי לא ללכת לעבוד כי היא זו שתעזור לי, ואז
כל האכזבות האלה. חלום שבור אחד אחרי השני, אני פתאום מתעוררת למציאות
ולא מבינה למה לא הלכתי לעבוד בלי לשאול את דעתו של אף אחד. כסף מזיז את העולם
קדימה, אני לא ייפת נפש לרמות שאגיד שכסף לא חשוב. הוא חשוב. אני תמיד
אוכל להיות מאושרת בחלקי ולהסתכל בעיניים נוצצות על דברים יפים ולחיות בחלומות,
שם אני כבר חמישים מליון דברים. אין לי בעיה עם הפינטוז הזה, אני חיה בו כבר 18 שנים.
אבל אני מתעוררת פתאום למציאות שבה אין לנו כלום, כי כ"כ קשה להשיג משהו לבד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Niveouslily.