בשבילי ניסיון זה משהו שאפשר לגדול ממנו. משהו שמתחיל בקושי אבל אחרי שיכולים לקושי הזה הוא הופך לערימה דחוסה תחת הרגליים ומגביה את מי שיכל לו. כמו לעמוד על הר הזבל. אמנם זבל אבל מי שמעליו, גבוה יותר ורואה למרחוק.

כמו שקרה לך היום בכורתי, שהאף שלך דימם בלי התראה ונלחצת נורא ובכית וביקשת עזרה ואחרי זה שהדם פסק לזרום ונרגעת קצת, מבחינתי קיבלת תעודה שגדלת בעוד מידה כי ככה זה בחיים, אתה גדל מתוך קושי ואין ברירה.

אבל יש משהו שאני לא מבינה. מה פשר ניסיונות שבאים לאדם בצורה של גזירה, שלא נותנים לו סיכוי מלכתחילה. ניסיונות שנגמרים במכת מוות ובמקום להגביה הם מורידים שאולה.

אני נזכרת בנסיעה שלי לארה"C לפני כמה שנים, נסעתי להתייעץ עם רופאים והייתי מהורהרת ועייפה והיה בגדול די רע אבל זכורה לי תפילה אחת שיצאה ממני דווקא שם שאין לי ספק שהיא בקעה רקיעים ואת הפירות שלה אני אוכלת עד היום. אז באמת קל לראות שרע הוא לא תמיד רע ויש עניין של לצמוח מתוך משבר אבל מה עם המשבר הוא מכת גרזן קטלנית?

כפי שניכר מהדברים, האובדנים שחוויתי לאחרונה עושים אותי מהורהרת ועצובה.

אולי המסקנה היא שיש הבדל בין ניסיון לגזירה.

אני מקווה שאני כרגע בנסיון ולא בגזירה.