http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743287מחשבות והרהורים על הורות, זוגיות, הגשמה עצמית, גדילה והתפתחות, סרטן ומוות ועל יתר הדברים שיש לחיים להציע.heCopyright 2026 שריטה בעדשה. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743287http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743287&blogcode=14901029<div align="right" dir="rtl">וכל הבחירות שבחרתי היו לשם טובת הנאה חייכתי כי עצוב לי להיות עצובה התפללתי כי מפחיד אותי לפחד שוררתי בשביל לפרוק מטען מהלב התלבשתי כדי להיות מסוגלת להביט במראה ויצאתי לטייל כדי לפגוש ברוח שתפרוט לי על הנשמה </div>Tue, 13 Jun 2017 12:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (שריטה בעדשה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743287&blogcode=14901029http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=743287&blog=14901029http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743287&blogcode=14901028<div align="right" dir="rtl">רק לי להסתובב בכיכר בשבוע הספר מרגיש כמו בית קברות , כרכים כרכים, מצבות מצבות של רעיונות, דעות, זכרונות ותקוות? </div>Tue, 13 Jun 2017 12:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (שריטה בעדשה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743287&blogcode=14901028http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=743287&blog=14901028http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743287&blogcode=14901027<div align="right" dir="rtl">כותבת לעצמי כדי לזכור את הסדר בהתחלה מרגישה רע מחפשת הקלה סופרת דקות בין כדורים מייחלת להקיא או למות אחר כך באה הקלה וכולי בה צפה גב על ענן שקט בראש השרירים רפויים וטוב לי ואז כשהגוף או הנפש או וואטאבר שוכחים כמה נורא היה הם מתעוררים בקטע רע ומטרידים אותי ״למה עשית ככה מה פתאום את נחה ותראי איך נופלים לך דברים מהידיים ומה פתאום שכחת ואיזה לוזרית את״</div>Tue, 13 Jun 2017 12:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (שריטה בעדשה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743287&blogcode=14901027http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=743287&blog=14901027http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743287&blogcode=14895675<div align="right" dir="rtl">״בערב ילין בכי ולבוקר רינה״ זו לא תחינה גם לא משאלה, ״בערב ילין בכי ולבוקר רינה״ זה תיאור של עובדה. ככה נברא העולם ואלו הם אחד מחוקי היסוד שבו. ערב הוא מצב של חושך, של העדר אור, של אין (לנקד את הא׳ עם קמץ/פתח), של הסתר פנים בוקר הוא מצב של אור, של ישוב הדעת, צלילות ככה שאפשר לראות עד תחתית האגם. וזה נכון שאחרי הלילה מגיע הבוקר, וזה נכון שאחרי שואה יש תקומה ואחרי לידה מזעזעת יש תינוק מתוק להתנחם בו ואחרי אכזבה סופנית מחברה, מצאתי אחת יותר שווה וראויה לאמון שלי בה. זה נכון. אבל הנ״ל פשוט ומובן כי גם אם נשכח, העולם הזה מזכיר לנו שככה זה, תמיד תמיד גם כשלוקח זמן, אחרי לילה מגיע בוקר. אני סוברת שכותב השורות מחדש לנו ש״בערב ילין בכי ולבוקר רינה״, מתקיים תמיד, ולא רק בהינתן שנעשה את המעשה הנכון, נטפל בבעיה, נלך לפסיכותרפיה ונתקוף את הטראומה או את משבר גיל העמידה או הפרידה או השד יודע מה. אני סוברת שכותב השורות מחדש לנו שהבוקר יגיע גם אם לא נפעל פעולות גדולות ודרמטיות, גם אם לא נחפור מערות ונפרק את החושך שלנו ונדוש בו. הבוקר יגיע. הוא פשוט יגיע. כי זה טבעו של</div>Sun, 21 May 2017 02:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (שריטה בעדשה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743287&blogcode=14895675http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=743287&blog=14895675http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743287&blogcode=14895674<div align="right" dir="rtl">פוגשת את עצמי בשדות תעופה זרים כרוז מכריז בשפה לא מוכרת על טיסה ליעד לא ברור ואני מקופלת על ספסל מחבקת את התיק שואלת את עצמי מתי יגמר המשחק הזה סולמות וחבלים ו/ או מקפצות ונחשים עד מתי אסע רחוק רק בשביל לשחזר את ההרגשה של לרצות לחזור עד מתי אתרגל בכי בלי קול כדי לא להפחיד את הנופשים האחרים עד מתי הזמן השאול הזה ירגיש לי ארוך ובלתי אפשרי עד מתי אשקר שאני מחוץ למשחק בגלל הנסיבות והאמת שתמיד הייתי מחוץ למשחק ותמיד היו נסיבות ובחיי שהשתניתי כי פעם רציתי שתדעו והיום אין אתם ואין הם פעם היה פעם היום יש רק היום ובחיי שעשיתי פה כמה סיבובי חיים ועד מתי ועוד כמה סיבובים נגזר עלי</div>Sun, 21 May 2017 02:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (שריטה בעדשה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743287&blogcode=14895674http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=743287&blog=14895674http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743287&blogcode=14895673<div align="right" dir="rtl">להתגעגע זה רגש ששמור אצלי למטוסים פרצופים שמזכירים לי אנשים שאינם צלילים ועננים שמספרים לי על מה שהיה לי ואבד עור פנים, שיער חלק, חברה להתחבק ועוד אחת להתייעץ ולקבור סוד. געגועיי לגעגוע.</div>Sun, 21 May 2017 02:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (שריטה בעדשה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743287&blogcode=14895673http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=743287&blog=14895673http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743287&blogcode=14895672<div align="right" dir="rtl">הלכתי לשבת בפינה שלי, שלנו מישהו שם שם פח נמאס לי מסימבוליות בכלל. תכף בוקר, מוצש כזה כמעט רגיל. זה לא מוצש אלא מוצאי פסח אבל למי אכפת, זה מתנהג אותו דבר. עייפה מכדי לעשות משהו חשוב עם החיות שבי וערנית מכדי לישון בקטע של לתחזק את החיות שבי. אז מה לומר ? שהיה חג מושלם. אמנם הרגשתי רע ואפילו לטיול לא הלכתי אבל היו רגעי חסד קסומים שבהם יכולתי לאהוב את הילדים ולשמוח במשפחה שלי משני הצדדים ולקוות באמת שיהיה טוב. אולי התקלפה לה שכבה דקה דקה ושקופה של ציניות . אולי. הלוואי. אולי זה הסטראודים, אבל האוכל היה טעים לי. אולי זה המרקר האחד שירד, אולי זה החולשה של הגוף שעושה אותי תוקפנית פחות ואולי מחר שוב אשקע ואשאל את נפשי למות כמו שכבר קרה ואולי הדמעות האלה הם של בלבול ולא של עצב או שמחה. ואולי אני לא מרבה לדבר איתך בגלל חשש מהצפה. מסתכלת פנימה, מוצאת רק בכי חלש כזה ומתנשף כמו של גור שאבדה לו הדרך הביתה. אתה מבין, התרחקתי ככה שאני אפילו לא יודעת מה לבקש. בריאות? המילה הזו זרה לי. פיתחתי אליה אנטי. לא רוצה בריאות. לא רוצה לשמוע או לחשוב על בריאות. אני לא יודעת מה אני רוצה. שתכוון אותי. שתרצה בשביל</div>Sun, 21 May 2017 02:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (שריטה בעדשה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743287&blogcode=14895672http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=743287&blog=14895672http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743287&blogcode=14886190<div align="right" dir="rtl">למה אני מפרסמת באמת? בשביל הסיפוק של הלייק. אני לא מתחסדת ומתיפיפת וחושבת שאני מעל זה. כמו שלא הספיק לי ללמוד בבית את הספרים של האוניברסיטה הפתוחה והגשתי ממנים מידי שבועיים וניגשתי למועד א ולפעמים גם למועד ב בכדי לשפר ציון. חשוב לי משוב. חשוב לי שיגידו לי בציון, בלייק, בשייר, שאני טובה, שאני חמודה, אמיצה, חכמה וכל מחמאה שהיא. למה זה חשוב לי? כי אני לא יודעת להגיד את זה מספיק טוב לעצמי. אני אומרת, אבל זה לא משכנע כמו אלף לייקים. וכל זה בתוך גבולות מסוימים כי כמו שלא העתקתי במבחנים קריטיים, והשם יודע שהיו לי הזדמנויות נהדרות, כי אין קטע להתפאר בעיני עצמי בציון שלא שלי, ככה אין לי קטע בהערכה של הסביבה על תכונה או יופי שלא יגעתי בו. אני מקווה שאני לא פתטית אבל אני גם משלימה עם זה שלהיות בן אנוש כרוך בזה מימד של פתטיות ומי שמכחיש את זה, יוצא עוד יותר פתטי. </div>Mon, 10 Apr 2017 02:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (שריטה בעדשה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743287&blogcode=14886190http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=743287&blog=14886190http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743287&blogcode=14886189<div align="right" dir="rtl">נמאס לי להעניק משמעות לחיי במיוחד כשהכוחות דלים כל כך לא נראה לי הגיוני במצבי שהאחריות למשמעות תהיה עלי אז אולי ככה זה? אולי יש רגע שזה כבר לא שלי אז מי מחליף אותי? יש מישהו כזה? אני רק רוצה לדעת שלזמן המת הזה איפשהו יש איזה מכונה או מכשיר שמוצאת בו חיים שכל השעות מיטה והרביצה והבהייה מתורגמות באיזה מחשבון אלוהי לשעות של חסד וקסם ורחמים אחרת מה זה אומר עליך, אה? כן, כן, עליך.</div>Mon, 10 Apr 2017 02:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (שריטה בעדשה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743287&blogcode=14886189http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=743287&blog=14886189http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743287&blogcode=14886188<div align="right" dir="rtl">ישנתי מלא בשבת ולכן אני לא מצליחה לישון עכשיו אבל אין לגוף שלי כוח לעשות משהו מועיל כמו למיין מגירה או אפילו להקליד מאמר או כתבה והילדים ישנים, גם הילד הגדול אז החלטתי לראות סרט בטלויזיה אני לא רוצה שיהיה מפחיד כי אני רגישה כרגע וגם לא כזה שעוסק בגוון החמקמק של השפיות, אין צורך להסביר למה. קומדיה זולה לא מכבדת אותי ואת הזמן שלי, אפילו שיש לי ממנו בעודף אז בחרתי דרמה קומית אמריקאית בלתי מזיקה. מקווה להתייעף כראוי פלוס חומר למחשבה לרגעים שהכי קשים לי ביממה, הרגעים שבהם נעצמות לי העיניים ואני נופלת לשינה. ואני כותבת את כל זה כדי לבקש ממך להצליח לשכב נינוחה עם הגוף, ולהרפות את המחשבה ולא לחשוב שיש משהו או מישהו או מקום כלשהו שאני חייבת להיות בו עכשיו. תעזור לי להרגיש עם הסרט הדבילי הזה בשעה המופרכת הזאת, כאילו שאני עכשיו עושה את הדבר הנכון ברגע הנכון. כלומר ברור שבמציאות האידיאלית הייתי עכשיו עושה אחרת אבל המציאות בכלל לא אידיאלית ומה שנשאר לי זה להתנהל בתוכה ואני מנסה, בחיי שאני מנסה. אתה עוזר לי עם זה? תודה </div>Mon, 10 Apr 2017 02:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (שריטה בעדשה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743287&blogcode=14886188http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=743287&blog=14886188