אנשים ניגשים אלי, מבקשים שאתן קצת לאחרים, טוענים שחבל לשמור על האיכויות שלי רק לעצמי.

זה נכון לגבי כל אחד ואולי באמת יש לי מה להעביר הלאה, אבל הכי טוב אם אפשר היה לדחות את זה בכמה שנים כדי לתת לתהליכים לשקוע, לעשות מקום לשינוי, לגבש תפיסת עולם יותר מוצקה לחזק מנגנונים בריאים ולעקר את אלה שמזיקים.

ואולי זה סתם היצר הרע, הספקנות שמתחפשת לצדקנות והיא שגורמת לי להסס ולא האמת.

בינתיים אני יושבת בצד בשקט, מקווה שלא יהיה מאוחר מידי כאשר ארגיש מוכנה ובשלה לצאת החוצה. רוצה להאמין שהזמן שאני מצפה לו באמת יבוא.  

ובזמן שעובר מנסה להחזיק את עצמי בלי ליפול.