כשאתה אוהב מישהו והוא אוהב אותך פתאום כל דבר שתעשה או שהוא יעשה ישפיע על השני .
כשאתם חברים זה שונה . באמת יש השפעה מאוד גדולה אחד על השני אבל גם יוצא יותר להגיע לריבים מתוך שיחות סתמיות .
אני שונאת לריב איתו . שונאת .
וזה גם הריבים על הדברים הכי מטומטמים בעולם שמתפתחים למשהו גדול ומופרח .
אני שונאת את זה שבכל יום יוצא לי לפחות פעם אחת קצת להתבאס ממנו . אני לא יכולה לסבול את התחושה הזאת , באלי לצעוק , באלי לצרוח .
כשאנחנו לא רבים אני מרגישה כלכך טוב איתו , כלכך שמחה , כלכך שלווה , כלכך מוגנת . אני אוהבת אותו , הוא הבן אדם הראשון שבאמת אני יכולה להגיד שאני מאוהבת בו . זה אף פעם לא קרה לי .
הוא אוהב אותי , עוד יותר ממה שאני אוהבת אותו . הכל אמור להיות מושלם .
אז למה ? למה אנחנו רבים סתם ? למה אנחנו מתבאסים סתם ? למה אני צריכה להיות מגעילה אליו בטלפון ? למה קשה לי להתרכז עכשיו ?
למה באלי לבכות .? אנחנו אמורים להיות מאושרים ככה , ואנחנו כן , אבל יש גם את הרגעים שאנחנו רבים , לפעמים הם נגמרים מהר , ולפעמים הם יכולים להימשך כל היום .
אני מתגעגעת אליו .
למרות שלא ראיתי אותו מאתמול , אז מה . הוא שלי ואני מתגעגעת אליו הכי שיש בעולם .
אז למה אני מבואסת עכשיו ? הריב שלנו כבר עבר , והוא כבר לא כל כך מבואס , אבל הגישה שלו מהבוקר כנראה משפיעה עליי רק עכשיו , שאני לבד , עם עצמי , חושבת על מה שקרה .
ולמרות שהוא דיבר אליי בצורה הכי מתוקה שיכולה להיות , אני פתאום אדישה אליו , מגעילה אליו , אין לי כוח לדבר איתו .
אבל ברגע שהוא ניתק , כל כך רציתי לדבר איתו שוב .
ואני יודעת שעכשיו הוא לא יתרכז כל השיעור ויחשוב ויחפש למה בעצם התנהגתי אליו ככה , איפה הוא היה לא בסדר .
ואז שוב בטח נדבר על זה .
למה אחרי שהכל הסתדר הכל מסתבך שוב ?
אהבה זה חרא . בדיוק מאותה סיבה שהיא כלכך טובה .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
