מתבגרת בקצב שלי .

אני פשוט לא מסוגלת לראות אותך בוכה.

זה מרגיש כאלו מישהו סוחט לי את הלב ומנסה להוציא ממנו את הכל

כל דמעה וצחוק של ילד מפגר עושה לי רק רצון יותר לא לעזוב אותך

אני מתגעגעת אלייך , אני אוהבת אותך , לא יכולה לראות אותך ככה 

הכנת לי את זה ביום הולדת , אני לא מאמינה שכל כך הרבה דברים השתנו מאז ..

חצי שנה אחרי ואני מתגעגעת.

אני לא רוצה שנחזור להיות חברות עכשיו , השתנתי וגם את מאוד , והעולמות שלנו לא נפגשים , אבל אני מתגעגעת אלייך של פעם , אלינו של פעם 

לכל הצחוקים והחוויות שעברנו , אפילו לבכי אני מתגעגעת

אני עוברת תמונה תמונה ומורידה אותה מהלוח , אולי כדי לנסות לשכוח ..

בכל תמונה עולות עוד יותר הדמעות שמנסות כבר לפרוץ החוצה.

הלוח התרוקן , שום זכר לא נשאר , חוץ מתמונה אחת שאולי לנציח כמה רגעים יפים של צחוק של תמימות .

שאני ואת היה אנחנו בלתי נפרדות זוכרת ? אני ואת זה לנצח ? .. כנראה שכבר לא 

אני צריכה את החברה שלי , אני מתגעגעת אליה 

איפה את ?