משימת חיי אורית. 38. רווקה סטרייטית. בעלת מקצוע חופשי ועבודה בינונית. עמוסת רגשות ובעיצומה של דרך מפותלת להפוך לאם-יחידנית. כל מי שמכיר אותי חושב שזו משימה התפורה למידותיי. אני לעומת זאת חסרת נשימה.
הסוף יהיה ללא ספק מושלם. על הדרך עד עכשיו ומעכשיו-אני רוצה לספר. |
כינוי:
mission-baby בת: 52 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2011
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2011
 חצי הכוס המלאה כבר שבוע שאני עצובה מאוד. שבורה וקרועה. לפני שבוע אבחנו אצל אמא שלי את המחלה. עוד לא בטוחים בסדר גודל או בלו"ז או בכלל, אבל זה זה. המון דברים מציפים את המחשבות בימים כאלה. הפילטרים לא ממש פעילים והכל יוצא החוצה. מה יהיה אם, האם הכל שווה בכלל, איך זה ישפיע על כולנו. המון מחשבות. רובן לא אופטימיות במיוחד ואולי קצת יותר מידי דרמטיות. בתוך כל השבוע המטורף הזה (ניסיתי להימנע מהקלישאה - אבל הוא היה מטורף על אמת) עברתי גם שאיבת ביציות ראשונה. חוויה מוזרה וכזו שלא חשבתי שתקרה לי. הביציות כבר לא בשיאן. שזה מובן בהתחשב בגילי המעט מתקדם לצורך העניין, אבל עדיין מאכזב. מתוך 7 זקיקים הצליח הרופא למצוא 2 ביציות מתפקדות, ומתוכן הצליחו להפרות רק אחת. אז העובר המתחלק שלי ממתין לי עכשיו במעבדה. בעוד 4 שעות הוא יוחזר לגופי וינסה את מזלו שם. אני קצת חוששת לשמוח יותר מידי ומשכנעת את עצמי שיש לי הרגשה טובה למרות שאני לא בטוחה בזה הכלל, אבל זו בהחלט חצי הכוס המלאה. שנה ושלושה חודשים מקבלות היום משמעות אחרת. היום יש ליקום הזדמנות להחזיר לי קצת בחזרה.
| |
|