קטע קצר מתוך הספר שאני כותבת :

שלמות ... מי לא שואף להגיע להגדרה הזו? אומרים שאין בן אדם מושלם בכל העולם הצבעוני הזה,

אבל יש אנשים שמתעקשים ומנסים להשיג זאת בכוח, כמוני למשל.

יש אנשים ששוחים תמיד נגד הזרם, שדוחפים את הקיר בכל הכוח ומנסים לעוף בלי כנפיים.

יש אנשים שקופצים מהגג, או סתם אנשים שאוכלים מהפח, ויש אנשים שרוצחים בגלל כסף,

ואנשים ששודדים את הזקנה בשביל לחם, ויש מדינה דמוקרטית ללא גבולות,

המון אנשים מכל הסוגים ששואפים לדברים רחוקים, ואנרכיה שחוגגת ברחובות הריקים,

ובכל העולם הזה אין אפילו בן אדם אחד שהוא מושלם, כמו שאין עלה זהה לרעהו, ואין ענן בצורת האחר.

אבל מה שיש בכל העולם הגדול הזה זה אותי, הצל הבלתי נראה הזה שתיעד את החיים שלו ושל אחרים בתוך יומן קטן,

קובץ דפים שבו החיים נראים מוחשיים פתאום, את החיים של אותם אנשים שמבודדים מכולם רק כי הם לא כמו כולם.

מה שאתם לא יודעים, הוא שלכל הקבוצה המבודדת הזו יש מטרה אחת משותפת שבסה"כ נכשלה,

שבעצם מובילה אותנו להתחלה ומסתכמת ברעב הזה לשלמות.

כל אחד מהם מפעיל את קסמיו האישיים והיחודיים ומנסה כנגד כל הסיכויים להשיג את מטרתו,

אבל בסביבה הקסמים האלו נקראים מחלות נפש, והדרך היחידה שלה לרסן אותם ולהתמודד איתם היא לכלוא את אותם אנשים במקום סגור ולדכא את כל הדחפים הלא רצויים האלו.

הייתי רוצה לחוות את השיגעון רק בשביל לחוש את השלמות המפתה הזו, שכ"כ הרבה אנשים חשים רק כאשר הם מגיעים לסוף המסע שלהם, מכוסים בתכריחים לבנים בתוך ארונות מתחת לאדמה, עיניהם אטומות לכל מגע ואור,

אוזניהם משותקות ורק הדממה המתוקה הזו גורמת להם להרגיש שהקסמים שלהם עבדו והנה, הם סוף סוף מושלמים,

ואולי בחלום המופשט הזה הם אפילו יוכלו להיות קוסמים ולהציל את העולם.