התאכזבתי המון. היה לי מאוד קשה להעביר להן את הפעולה, הן לא שתקו לדקה, הן לא נתנו מנוחה. המון באלגן, ליכלוך, ריבים. זה מאחורי.
אם לא היה לי מספיק כיף, אתמול בר רצה שאני אבוא לישון אצלו, והיום בשבע הוא כבר היה על אוטובוס בדרך לקייאקים. טענתי שאי אפשר, שאני לא אשן כמו שצריך אצלו, ושאני חייבת לישון טוב לפני היום בבוקר. הוא התרגז, טען שאפשר לעשות מה שרוצים אם רק נתאמץ. לאחרונה אני פשוט נוטה לקחת את מה שהוא אומר ולהוריד את הנפח, את הדרמה ולהתייחס לתוצר שלי, כי גיליתי שהוא פשוט מצויין בלעשות תוכניות והוא עצמו יכול לעמוד בהם, לי קצת קשה. אין לי ספק בכלל שהוא מתבאס עליי, על הגילוי שלו שאני לא כזאת מגניבה כמו שהוא בנה אותי בראש שלו, אבל אני כבר לא יכולה להעמיד פנים. אי אפשר לספק אותו, ויש גבול למה שאני מוכנה לעשות בשביל התדמית הזאת. לצערו, אנחנו כבר עמוק מידי בבוץ הזה של לאהוב אחד את השני, ולא נראה לי שהוא יוכל לשרוד בלעדיי, גם אם אני לא בדיוק מה שהוא דמיין.
מתפוצץ לי הראש
נועה