http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=738945עוגנך הוא בלבheCopyright 2026 נועה יוצאת לכבוש את העולם!. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=738945http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/45/89/73/738945/misc/22248392.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=738945&blogcode=14597093<div align="right" dir="rtl">מצחיק שבסוף אני תמיד חוזרת.גם לכאן וגם אליו.אני רוצה לכתוב אליך ואני לא מצליחה. חמישה חודשים עברו מאז אתה יודע? חמישה חודשים מאז נפרדו דרכינו, תודות לך. מעניין אותי כמה זמן חשבת על זה לפני, אם חלמת עליי בלילות, אם דאגת שאפגע. אם שיקרת לי כשסיפרת לי את הסיבה. אבל כל זה לא כל כך חשוב עכשיו, מתוק. מה שחשוב הוא מה שהפסדנו. מה שאני הפסדתי. שזה אותך, כל חלק בך. וזה לא יאומן, אחרי שאתה היית זה שזרקת, אתה זה שרצה ללכת, אתה זה ששבר את כל הכלים ואני זאת שרוצה לתקן, עדיין. ככה אהבתי אותך. ככה אני עדיין.זה הזוי לחשוב איך היית חבר טוב שלי בלי שאני אהיה חברה טובה שלך. זה ממש מכאיב לי בגוף להרגיש כמה מעמדי הקשר הזה וכמה דאדי אישיוז זיבי אישיוז כוסאומו אישיוז היו שם. ועכשיו תראה איזה עולם, שנינו מסתכלים על אותו ירח ועל אותם הכוכבים, אבל אתה מסתכל עליהם מהש"ג ואני בטרמפים בדרך חזרה מפאב של אותו לילה, י"ב אתה יודע. אתה שם ואני פה, ואתה עם מדים ואני עם התכנוני פרום אלכוהול ושנות שירות, וכמה רחוקים אני ואתה וכמה אני עדיין מרגישה את הלב שלך פועם בי.הכרתי אותך כשהיית יותר קטן ממני, היית מאמין? תמיד היית כל</div>Wed, 03 Feb 2016 18:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (נועה יוצאת לכבוש את העולם!)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=738945&blogcode=14597093http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=738945&blog=14597093http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=738945&blogcode=14340004<div align="right" dir="rtl">יש לי נטייה כזאת, לפתוח מחברות ישנות ועבודות ישנות מבית ספר, לבדוק את השינויים שהתרחשו בי, בכתב ובלב. תהום שלמה נפערה בלב שלי לפני כמעט עשרה חודשים שמרגישים כמו חיים שלמים, ולאט לאט עם הרבה פלסטרים ודמעות סגרתי אותה. מצחיק שידעתי להסתכל לאופטמיות שלא ראיתי אז בלבן של העיניים, ולומר לעצמי שאני עוד אצחק שוב. מי יודע, אולי אני צוחקת שוב בגלל השכנוע העצמי שעשיתי אז. אני מרגישה שאני גדלה ופורחת, אני מוצאת את עצמי עוברת סיטואציות שפעם היו ממוטטות אותי בקלות, דילוג אחרי דילוג. יש לי חופש בכנפיים ואני דואה עליו רחוק מאיפה שהייתי. ההורים שלי, אחרי חודשים של ניתוק וחוסר אכפתיות שינו כיוון והם משחררים את החבל שהיה הדוק עד הדוק ביותר סביב הצוואר שלי, ולדעתי זה כי גידלתי שיניים, ואחרי הסכין הארוכה שהם נעצו בי כבר לא היה לי אכפת לנשוך גם אותם. לימודים כבר לא מהווים אתגר כל כך גדול כמו שהם היו, והחיים שלי מלאים בחברים שאני בוחרת ואני מנסה לעשות לעצמי כמה שיותר טוב שאפשר, אחרי שהבנתי שהמצברי אנרגיה שלי מתרוקנים במהירות. באופן כמעט הזוי, הקשר שלנו שרד אחרי שנה של טלטול אחרי טלטול. הוא ממש אוהב אותי</div>Sat, 13 Jun 2015 12:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (נועה יוצאת לכבוש את העולם!)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=738945&blogcode=14340004http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=738945&blog=14340004http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=738945&blogcode=14233218<div align="right" dir="rtl">כמה זמן לא הייתי פה.האמת שזה כולה חודש אבל זה מרגיש כמו שנות אור, מרחק מליון קילומטרים ממה שהייתי ומהמצב צבירה של הלב שלי מלפני חודש. זאת תקופה קשה, כל התקופה האחרונה, מודה. קשה לי מאוד. אבל עם הזמן, ככל שחולפות הדקות אני שבה לחיי והחיוך חוזר. עוד חתיכה מהלב חוזרת ועוד חומה ששיקמתי בעמל רב חוזרת לעמוד. עדיין לא פתרתי מחלוקות מסוימות, כגון איך לעזעזל אני אמורה להיות גם החברה שלו וגם החברה שלהן, אבל אני בדרך ודברים טובים לוקחים זמן.אני מנסה להמשיך להסתדר, ולהמשיך הלאה ולהמשיך לחתור וזה לא מפריע לי (או שככה אני לפחות מנסה לשכנע את עצמי) שהרגליים שלי מדממות והידיים שורפות והלב שלי על בערך 9% כל השבוע ואז מגיע יום שישי והכול חזרה ברכבת הרים ופתאום הוא חזרה ב100% ואז שוב ב1% וכואב לי הלב אבל אני ממשיכה קדימה ולא עוצרת ולא מסתכלת לאחור.דברים זזים משתנים ונוגעים במקומם, המצב בבית מתוח ולא בגללי (לשם שינוי) והבנות מגלות אמפתיה מבורכת. והוא ממשיך לאהוב אותי כל דקה בחייו וזה בעצם מה שביקשתי.עריכה 16.11 23:12שלא תחשבו, אני עדיין כאן. פשוט המילים האלה עדיין רלוונטיות</div>Wed, 12 Nov 2014 15:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (נועה יוצאת לכבוש את העולם!)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=738945&blogcode=14233218http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=738945&blog=14233218http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=738945&blogcode=14214608<div align="right" dir="rtl">כמה רגשות אשם, עייף לי הלב. עייף לראות סבל ודמעות וכאב ודי. והזמן הבן אלף הזה לא עוזר בכלל, שיקרו לכם ילדים.</div>Fri, 10 Oct 2014 16:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (נועה יוצאת לכבוש את העולם!)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=738945&blogcode=14214608http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=738945&blog=14214608http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=738945&blogcode=14201160<div align="right" dir="rtl">באה הרגיעה. כמו (כמעט) כל שנה, החלקים של הפזאל מתחילים לחזור, חתיכות שנאבדו מהלב שלי מתחילות להימצא ולחזור למקומן עם הרבה סלוטייפ עליהן. ביום שבת בערב אנחנו טסות לניו יורק ואני סופר מתרגשת. מתה כבר לאוויר חדש שימלא לי את המצברים</div>Wed, 17 Sep 2014 18:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (נועה יוצאת לכבוש את העולם!)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=738945&blogcode=14201160http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=738945&blog=14201160http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=738945&blogcode=14198780<div align="right" dir="rtl">איזו מטומטמת אני. מה מכרתי בשביל זה.הקיץ הזה לא היה קשה כמו שאני אוהבת לחשוב, לרחם על עצמי. אני אני ניתקתי את הכול בשבילו, מכרתי את האהבה הכי גדולה שלי בחיים, הצופים, בשבילו. מכרתי את החברות שלי בשבילו, מכרתי את הימים שלי, את כל הפוטנציאל שיכל להיות לי. במשך חודשיים ישבתי אצלו בבית ולא עשיתי כלום, ועכשיו אני משלמת את כל המחיר.חברים כועסים עליי, מובלבלים, לא מבינים לאן נעלמתי. גם אני לא מבינה. מה הייתי מוכנה למכור בשביל האשליה של האושר?אושר לא בא בבוקר שאני נמרחת איתו, אושר בא בעבודה קשה במשך שנה שלמה בשביל הסיפוק של לקבל את הפקיד שאת רוצה. אני מטומטות, איזו השפלה.אני כל כך מתביישת בעצמי, מה מכרתי בשבילו?!אני אוהבת אותו, מאוד, באמת. זה מה שהופך את זה לכל כך קשה. אני לא רוצה לוותר עליו אבל אני גם לא רוצה לוותר עלעצמי. מה דפוק בי שאני מוכנה לוותר על הכל כדי לחשוב שאני מאושרת?!ועכשיו אני משלמת את המחיר, אין לי תפקיד בצופים, אני לבד, חברות לא מבינות אותי וכועסות עליי. רק עכשיו אני מצליחה להבין מאיפה ההורים שלי באו. איזו מטומטמת אני. איזו השפלה.(המקום הזה הוא כמו בוסט של רגשות בעבורי ואני חי</div>Sat, 13 Sep 2014 15:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (נועה יוצאת לכבוש את העולם!)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=738945&blogcode=14198780http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=738945&blog=14198780http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=738945&blogcode=14195049<div align="right" dir="rtl">שהייתי אי פעם. הנפש שלי היא כמו יצור קטן שסוחב שק אבנים ענק על הגב, שבו כל אבן היא מכאוב על הלב, והברכיים ממש רועדות ליצור הקטנטן, וממש קשה לו. בד"כ הוא מצליח להחזיק את השק על הגב ולשרוד יום אחרי יום, אבל כשמתחילים לחטט לו בשק למעלה, לפשפש באבנים ולראות ולהסתכל ולגעת הוא כמעט קורס. כמעט. אבל הוא מבקש יפה להתרחק מהשק ולהפסיק לחטט ואנשים מקשיבים לו ועוזבים אותו לנפשו, והוא חוזר לשרוד יום אחרי יום. אבא שלי, קצת בנימה של "אמרתי לך", טען היום שאני לא יכולה להכחיש שבאיזה שהוא מקום, אני ובר חווינו עכשיו עם הנסיעה שלו לשנת שירות, איזשהי פרידה. אומנם חלקית, כי הוא עדיין בלב שלי, והוא נשאר שם, אבל אני מתמודדת עם סימפטומים של פרידה וזה תמיד כואב. קצת התפרצתי עליו בגלל זה, וזה לא בסדר. בכלל אני לא בסדר להרבה אנשים בזמן האחרון כי אני כל כך רגישה. מכל דבר אני נפגעת וקשה לי להתמודד. שנת הלימודים הזאת באה לי ברע ואני עייפה תמידית לא משנה כמה אני ישנה. אני מנסה לנצל את הזמן בצורה הטובה ביותר אבל אני פוגעת באנשים יקרים וזה מכאיב מאוד. מאוד. אבל בכל זאת, אני לא נותנת ליצור הקטן להישבר ולהתרסק על</div>Sat, 06 Sep 2014 20:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (נועה יוצאת לכבוש את העולם!)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=738945&blogcode=14195049http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=738945&blog=14195049http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=738945&blogcode=14177615<div align="right" dir="rtl">אני קצת מזניחה פה וזה לא יפה, קשה לי עם המצב בבית, שהכול מתוח. אי אפשר לומר מילה בנושא הזה בבית כי אז הכול מתפוצץ וזה נוראי מחדש. אנחנו מטאטאים את זה מתחת לשטיח, או יותר נכון לומר- אני מטאטאת את זה. אז קשה לי ומר לי ואני סובלת בשקט, שופכת את כל הסודות שלי בסיקרט. אבל אני מנסה להיות בנאדם טוב יותר עכשיו וזה לאט לאט ובהמון כוח סבל ורצון. ודי לעצלנות ודי לבכי ודי לכאב ודי ללילות בלי שינה. די די די. אני בכל זאת מנסה לנצל את כל הרגעים שיש לי איתו, והוא מאוד מתחשב ומבין. כל כך הרבה חרא האכלתי אותו בגלל שלא הייתי כנה עם עצמי ואיתו. והוא כל כך חסר אונים. אני די רגישה עכשיו וכמעט כל דבר גורם לי לבכות, שירים ומחשבות וסדרות והמון רגעים קטנים ביום שמצליפים בי בבשר החשוף שאף אחד בבית הזה חות ממני לא אוהב אותו ולא יאהב. וגם אצלו בבית. זה שורף המון, אבל זו הדייסה שאני בישלתי וזו הדייסה שאני אוכל. אני מנסה לחפש עבודה נואשות, כדי להראות ולהוכיח. זהו. אני צריכה להמשיך למצוא אנרגיות ולא להפסיק. כל תקופה רעה עוברת, וצריך לשרוד אותה בשביל התקופה היפה הבאה. נועה</div>Sat, 09 Aug 2014 18:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (נועה יוצאת לכבוש את העולם!)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=738945&blogcode=14177615http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=738945&blog=14177615http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=738945&blogcode=14173716<div align="right" dir="rtl">שקט. או אותו איתי ובתוכי. "כמה את יפה ככה, כשהשיער שלך נופל לך על העיניים. כשאת מתעוררת והשמש על השיער שלך והחיוך שלך גדול ושמח. כשאת מחבקת אותי ועוצמת עיניים כאילו אני היחיד בעולם" נועה</div>Sun, 03 Aug 2014 18:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (נועה יוצאת לכבוש את העולם!)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=738945&blogcode=14173716http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=738945&blog=14173716http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=738945&blogcode=14171070<div align="right" dir="rtl">כולם כל כך זוגיים ורק אני לא. אני לא מסוג הבחורות שיזכרו תאריכים עד מותם וישמרו פרח שהוא נתן לי לוואטאבר. אני פשוט לא כזו. אני לא יודעת להצטלם איתו ולהעלות לאינסטגרם או לפייסבוק. אני פשוט לא כזו. אני לא אוהבת לצאת למקומות לחגוג את החודש חודשיים שלושה עשרים. אני מעדיפה להתכרבל איתו מתחת לשמיכה ולראות איתו פמלי גיא. או סרט של טרנטינו, לאכול דוריטוס ולהתנשק.אני לא יכולה לנסוע איתו לחול כי אני קטנה מדי בשביל זה וההורים שלי לא מרשים, אין לנו הרבה מוטיבציה לצאת לפיקניק וכאלו ואני לא יודעת, זה פשוט מרגיש שאנחנו לא עושים כלום למרות שאני איתו כל כך הרבה שעות ביממה שאם אני לא אשן בבית פעם בכמה ימים אני פשוט אהיה אצלו כל הזמן, ממש כל הזמן. אמא שלי ממש מתלוננת שאני שורצת אצלו בבית.הוא הראה לי את השיחות שלו מ-שי, האקסית. לא יצא לי מעולם לבכות בנוכחותו, ואתמול בכיתי כמו ילדה. זה שבר לי את הלב לראות מה אני לא יכולה לתת לו, והיא נתנה לו כל כך בקלות. היא זכרה ושמרה דברים, הפתיעה אותו סתם עם כל מיני שטויות, הוא כל הזמן בא אליה, הם עשו מלא דברים ביחד, נסעו לארומה, לים, מלא דברים שאני בחיים לא אחשוב על לע</div>Wed, 30 Jul 2014 20:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (נועה יוצאת לכבוש את העולם!)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=738945&blogcode=14171070http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=738945&blog=14171070