או: למה אני שונאת חנויות בגדים
אחת הסיבות שאני כל כך שונאת לקנות בגדים לעצמי, היא פשוט שאין. פיזית, לא מוכרים אותם בחנויות. לא בקסטרו ולא בתמנון ולא בביגוד ולא בשום מקום. מישהי כמוני, שקצת חורגת ממודל היופי, תמצא את עצמה או עם חור גדול בכיס, או בלי בגדים.
שנים שנים שנים שהיו לי בעיות במשקל ובעיות בדימוי העצמי והם לא הלכו, הן פשוט קיבלו פרופורציות. הן קיבלו פרופורציות כי אני התבגרתי, ונהייתי בעלת מסוגלת לעמוד מול המראה ולהיישיר מבט ללבן של העיניים שלי ולומר שאני יפה בזכות ולא למרות. ואני באמת בחורה יפה. אני יפה בזכות הצבעים שלי והשיער שלי והעיניים והחיוך שלי ולא למרות הקילוגרמים היחידים שיש עליי מעבר למודל היופי.
אני גמרתי עם להצטער בפניי ובפני אמא ובפני כל העולם שאני לא 36 ולא B75. גמרתי עם זה, נמאס לי. להיחנק בתוך תבנית שהיא לא אני וגם לא מתאימה למידות שלי (תרתי משמע), זה לא מה שאני מאחלת לעצמי.
ולמרות זאת, לא תקום ו(לצערי)לא תהיה, חנות שתפתח לכל הבנות בעולם. לא מיוחדת למידות גדולות, לא כזו שמתעלמת ממידות גדולות, אחת שפשוט תמכור בגדים לכל הבנות שירצו. בנות עם מותניים צרים וחזה גדול ובנות רחבות עם חזה קטן, בנות קומפקטיות ובנות מקרר, כולן יוכלו למצוא בגדים. כמה כסף יעשה בעל החנות הזאת? הא?
אבל יש הבדל גדול בין המצוי לרצוי, ועם כמה כוונות טובות לא הולכים למכולת. המצוי הוא קניונים שלמים (!) שכל בגד שם נע בין 36-38, קאפ B-D ומידות XS-M ולא משנה מה הגודל של האישה האידיאלית שבשבילה הם מוכרים בדים רבים כל כך. ואם לא, הן חנויות "מיוחדות". והרצוי.. אוי הרצוי. החלום, ה-חלום: "בגד לכל אישה". מהפכני!
אז שמע לי, טייקון או יצרן או לא אכפת לי יקר, אתה על הזין שלי. אני בת 15, כמעט 16 ויש לי גוף של אישה ויודע מה? הוא מהמם. מסוג הגופים שהיית רוצה להשוויץ איתו לחבר'ה. באמת, נשבעת. בוא לראות.
למרות זאת, לא באמת אכפת לך ממני, או מעוד מיליוני הבנות שנראות כמוני בעולם, אלא מעניין אותך רק אותו אחוזון זעיר של בנות מושלמות, לפי ההגדרה שלך ושל הקולגות שלך, והבקשה המוגזמת שלך ליישר קו על פיהן.
אני, אני בכלל קונה בגדים בשוק.
בשוק יודעים להעריך גוף כמו שלי 
נועה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נועה יוצאת לכבוש את העולם!